בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכיבוש על ספת הפסיכולוג

8תגובות

במשך כל המשפט של אלאור אזריה, וגם עתה בשלב הטיעונים לעונשו, ממשיך לבלוט בהיעדרו שיח מעמיק על המשמעויות החברתיות-ערכיות שסיפור הירי מספר עלינו כחברה. מעטים העזו לקשור בין המקרה הבודד לבין הנסיבות שבהן התרחש, עד שאין דרך אחרת לומר זאת - הכיבוש משחית. חייבים לדון בזה, גם ברמה הציבורית, גם בזו האקדמית וגם ברובד המשפטי.

בעבר יכולתי להבחין בכך שחברים ומכרים ששירתו ביחידות מובחרות בצה"ל יצאו מהצבא מעט יותר ליברלים וסובלנים מאיך שנכנסו (גם יעקב פרי הצביע על מגמה כזו בקרב ראשי השב"כ בראיון שהעניק לסרט "שומרי הסף"), בעוד שחברים ומכרים ששירתו ביחידות חי"ר יצאו פחות ליברלים ופחות סובלנים מאיך שנכנסו.

אחד הממצאים המרכזיים במחקרים שונים מהארץ ומהעולם, שהתייחסו לתגובה הרגשית של אדם ההורג אדם אחר במסגרת משימה מבצעית, הראו שככל שהקרבה הפיזית בין הפוגע לנפגע גדלה, כך גדל הסיכוי לפציעה בנפשו של הפוגע (הנתונים שהובאו במחקרים היו סטטיסטיים). כלומר, ככל שמתגבר מקדם החיכוך בין הפוגע הפוטנציאלי לנפגע הפוטנציאלי, כך קיים איום גדול יותר גם לנפשו של האדם הפוגע. המחקרים גם הראו שהסכנה לטראומה נפשית בצד ההורג מתעצמת כשההרג מתבצע באוכלוסייה אזרחית ולא צבאית.

הממצאים הללו יכולים להסביר את הפער בין המשרתים ביחידות עלית לבין המשרתים ביחידות חי"ר. הפעילות של יחידות העלית היא כירורגית, ובדרך כלל לא מתבצעת לנוכח אוכלוסייה אזרחית. על כן יותר קל ללוחמים להסביר לעצמם את המעשה התוקפני שהם נדרשים לבצע. על פי רוב לא מדובר בסיכון חפים מפשע.

לעומתם, לוחמי הגדודים השונים, המבצעים משימות באיו"ש, נדרשים להפגין תוקפנות גם כשלא תמיד ברורה להם המטרה, ובכל מקרה פעילותם אינה כירורגית. במקרים שכאלה מנגנוני הגנה פסיכולוגיים נכנסים לפעולה במגוון דרכים על מנת לצמצם את הסיכוי לטראומה. בין המנגנונים הבולטים ניתן לאתר הכחשה והשלכה. אך גם המנגנונים הללו נעשים קשים יותר ליישום כשמדובר בחיכוך עם מאסות של אוכלוסייה אזרחית. לכן, במצבים האלו נכנסים לפעולה מנגנונים נוספים, הפעם מעולם הסוציולוגיה, כמו סטריאוטיפים שליליים בתפישת "האחר".

הלוחם הנדרש להסביר לעצמו כיצד הוציא לפועל התנהגות שלא תואמת את עולמו הערכי-קוגניטיבי יפעל לפתור לעצמו את הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר בקרבו. פעמים רבות הפיתרון לדיסוננס יהיה שינוי הרגש הנחווה ביחס לגירוי, היינו שינוי של החוויה בעולם החיצוני. כדוגמה נדמיין בחור ליברלי וסובלני שעומד במחסום במסגרת שירותו הצבאי. הוא נאלץ להסביר לעצמו את הפער בין ההתנהגות שלו (חייל כוחני במחסום) לבין הערכים שלו (הומניסט). התוצאה תהיה הסבר קוגניטיבי בסגנון "הם רוצים להרוג אותי, הם רעים", ו/או שינוי של החוויה הרגשית, כמו למשל הגברה של רגשות הפחד והשנאה כלפי האוכלוסייה העוברת במחסום. התוצאה תהיה שחיקה של האמפטיה לסבלו של האחר.

כשהמנגנון הזה פועל יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, הוא מחלחל לתוך האישיות, לא כל שכן בשלהי גיל ההתבגרות, שזוהי תקופת שירות החובה. המנגנון הזה מתווסף לטראומות ולכאבים פתולוגיים אחרים שנותרו בקרב החיילים בעקבות טראומות נוספות שאולי חוו. התוצאה היא שנערים המתחככים דרך קבע באוכלוסייה אזרחית - במחסומים, בפשיטות, במעצרים וכיו"ב - עשויים להשתחרר מהצבא עם יכולת מצומצמת באופן משמעותי לחוש אמפטיה לסבלו של האחר. המשמעות היא חברה סובלנית פחות ואלימה יותר.

איש לא מטיל ספק בכך שמערך הכוחות הפנימי הזה מתקיים על בסיסה של תשתית אישיותית-משפחתית-תרבותית. כך שעדיין אפשר אמנם לטעון שאזריה גדל בערוגה מאד ספציפית עם הזנה מאד ספציפית. אך לכך אפשר גם להוסיף, שבדומה למרבית החיילים הקרביים - גם הוא קורבן של המדינה ששמה אותו מלכתחילה בסיטואציה בלתי אפשרית מבחינה נפשית.

הכותב הוא פסיכולוג קליני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו