בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא ייאמן על מה מבקשות הישיבות תוספת תקציב

29תגובות

בתוך כל הסערות המתרגשות עלינו, אנו שבים ומתעסקים בדחוף ולא בחשוב. ממשיכים לגלגל תפוחי אדמה לוהטים למישהו אחר, לדחות אותם לטיפולם המסור של הדורות הבאים. אבל יאיר אטינגר דיווח על משהו חשוב, בעל השלכות עצומות לטווח הרחוק והקרוב, שעובר בשקט מתחת לרדאר ("ויכוח ביהדות התורה מעכב את התקנות החדשות למזון בריא במוסדות החינוך", "הארץ" 31.1). שוב יעקב ליצמן, שוב תקנות בריאות. הפעם סוף סוף משהו חיובי ומהותי: תקנות לפיקוח על איכות המזון במוסדות חינוך. בעוד מבוגרים, לפחות לכאורה, בוחרים מרצונם להרעיל את עצמם בג'אנק פוד, ילדים המקבלים את הארוחות בבית הספר, לא יכולים לבחור.

ושוב סיעת יהדות התורה מתפלגת בתוך עצמה. ושוב צועקים חברי הכנסת החרדים (חוץ מליצמן) שבלי תוספת תקציב לא יוכלו הישיבות להתמודד עם רוע הגזרה של הענקת אוכל בריא לתלמידיהן. ולכן מגיעה להם חריגה. ובכן, בעניין תקציב המזון – מדובר לעיתים קרובות על התארגנות מחדש, ולאו דווקא על תוספת תקציב. דגנים מלאים, קטניות, פירות וירקות מחייבים יותר השקעה בהכנה, אך אינם יקרים יותר מהג'אנק שמדלג מהפריזר אל המיקרוגל, להיפך.

דווקא הילדים מאחת הקבוצות העניות ביותר בישראל אוכלים במוסדות הלימוד את האוכל הכי פחות מזין. רבים מהם חוזרים הביתה לאותו תפריט – אוכל מעובד וזול, הרבה לחם ופסטה. אם חרדית מגדלת בממוצע שבעה ילדים, בדרך כלל לצד משרה לפרנסת המשפחה. בדיוק כמו העובדת ברבע משרה האחראית על מטבח הישיבה, גם לה לא נותר זמן רב בבית להתפנות להכין מזון בריא ומושקע, גם אם הוא לא יקר יותר. 

אבל גם שעות הכנה עולות כסף, יזעקו ראשי הישיבות. מאיפה יבוא התקציב? לא סתם ליצמן ונפתלי בנט מסרבים לשמוע את זעקת חברי הכנסת מיהדות התורה. שר החינוך ושר הבריאות יודעים יפה מאוד שמוסדות חינוך אחרים לא היו מקבלים אישור הקמה מלכתחילה עם מספר כל כך קטן של ילדים. שניהם גם יודעים היטב שישנן ישיבות הזוכות למימון המדינה, ועוד מימון רב מההורים (מעל ומתחת השולחן). הם יודעים שישנן ישיבות שהפכו לסידור עבודה למשפחות מקורבות. הם יודעים היטב שיש ישיבות שחוסכות בסעיפי מזון בריא וחימום, אך לא במשכורות הבכירים.

גיל כהן-מגן

ולא מדובר רק בתקציב. גם בהקשר החוקי לא יכול להיות ששוב תוחרג הקבוצה החרדית מהתקנות והחוקים במדינת ישראל. אטינגר מצטט את איגוד הישיבות הכותב לליצמן: "החמור מכל, אנו מכניסים לישיבות הקטנות סוג נוסף של פיקוח, שינסה להביע ולהכתיב דעות, תוך שלילת העצמאות החינוכית הנתונה לנו מזה שנות דור". ובכן, איגוד ישיבות יקר, אני מקווה מאוד שהעצמאות החינוכית הזו תיפסק, ברגע שמדינת ישראל תבין שלא הגיוני לממן דורות שלמים של ילדים ללא כל יכולת השתלבות בעולם החיצון.

חוץ מזה מה הקשר בין פיקוח במטבח לבין פיקוח חינוכי? האם אין פיקוח בריאותי במטבחים של כלל הישיבות בדמותו של משגיח כשרות? אם כך, גם זה מחדל של משרדי החינוך והבריאות! כיצד דאגת המדינה לכך שילדים יאכלו פחות אוכל מטוגן, מעובד ולא מזין, פוגעת בעצמאות חינוכית?

ולמי שמסתכל דרך החור של הגרוש, יש בהחלט מה לומר: בעוד 50 שנה הילדים האלו יהיו זקנים. בחישוב פשוט, אם נמשיך כך, הילדים והנכדים שלכם יצטרכו לממן את הוצאות הבריאות שלהם. עדיף שיאכלו בריא.

ד"ר רבקה נריה-בן שחר היא מרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו