בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זו לא דמוקרטיה, אלא וולגוקרטיה

42תגובות

טיפוסים פוליטיים מהזן של הנשיא דונלד טראמפ, או ח"כ אורן חזן, נושאים לכאורה את דגל ביטול ההיררכיות והשבת הכוח לעם. אבל כשהשיטה שלהם מיושמת בפועל, היא לא יוצרת את שלטון העם, כלומר דמוקרטיה, אלא את שלטון ההמון, כלומר וולגוקרטיה. לא רק שלא ראוי ששיטה זו תיושם, סביר שאפילו דובריה לא מאמינים בה בעצמם.

לנוכח המחאות בארה"ב ובישראל נגד שלטון הימין, יש מי שמבקר את השמאל על כך שאינו יודע להפסיד בכבוד, או להפנים באמת שזו הכרעת הרוב. אך הטוענים כך מפספסים את נקודת העומק החשובה של המחאה. מלכתחילה, המחאה האמריקנית לא תקפה את האידיאולוגיה השמרנית-רפובליקנית של טראמפ, אלא את סגנונו המתלהם והבוטה, את השטחת השיח ואת השימוש השיטתי בעלבונות אישיים. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף מעצם כך שרוב הממסד הרפובליקני עצמו התנגד לטראמפ.

אם מניחים את המחלוקות האידיאולוגיות והפוליטיות בצד, יש לשאול מהי הנקודה שכנגדה ראוי להתקומם? טראמפ טוען שהשליטה צריכה להיות של העם ולא של קבוצת אליטה. נאום השבעתו נפתח ממש בדברים אלה: "היום... אנחנו מעבירים כוח מוושינגטון הבירה ונותנים אותו חזרה לכם, העם האמריקאי. זמן רב מדי, קבוצה קטנה בבירה של מדינתנו נהנתה מתגמולי הממשל, בעוד העם נשא בעלויות. וושינגטון שגשגה - אך העם לא קיבל נתח מהעושר הזה. ... הניצחונות שלהם לא היו הניצחונות שלכם; ההכרעות שלהם לא היו ההכרעות שלכם ... כל זאת ישתנה, החל מכאן ועכשיו". (מעניין שהיו מי שמצאו דמיון בין נאום ההשבעה של טראמפ לבין דבריו של דמות הנבל ביין (בגילומו של תום הרדי) בסרט "עלייתו של האביר האפל" משנת 2012).

גם אצלנו, הבהיר אורן חזן בקיץ האחרון כי להשקפתו, "הכנסת היא בבואה של הציבור בישראל. נמצאים בה שליחי העם. לא מחפשים שם לא דיפלומות, לא דוקטורטים, לא ניסיון חיים, מחפשים דבר אחד – אנשים אמיתיים, שייצגו את הציבור בישראל נאמנה". על הצלחת השרה מירי רגב העיר העיתונאי עמית סגל כי "פעם היינו מסתכלים על פוליטיקאים מלמטה למעלה. ראינו בהם סופר־אגו שלנו, חיפשנו מישהו מורם מעם. רגב, לעומת זאת, אומרת לאנשים: אני מייצגת את הקול האותנטי שלכם".

אוליבייה פיטוסי

אבל ל"קול האותנטי" הזה יש השלכות הרסניות. הקריאה להשטחת ההיררכיות היא שקרית מאותה סיבה שהיא מסוכנת: איש לא יפקיד תחום כלשהו בחייו בידי אנשים שאינם מבינים בו דבר. כשם טראמפ לא ירצה לאכול במסעדה של מי שאינו יודע לבשל וחזן לא יסכים לקבל טיפול רפואי אצל מי שמעולם לא הוכשר ברפואה, כך גם אין סיבה שנעשה זאת דווקא בתחום המדיניות הציבורית.

אפשר להתווכח ולעדכן מדי כמה שנים את אומדן המושג "מקצועיות" בפוליטיקה ובמדיניות ציבורית, כפי שנעשה בתחומים אחרים – לקבוע מחדש מה הם הקריטריונים ההופכים אדם למומחה, מה חשיבותן של דיפלומות פורמליות, מה משקלו של ניסיון ועוד – אבל אי אפשר לא לדרוש מקצועיות כלל. דמוקרטיה נשענת על ייצוג של מגוון השקפות לפי משקלן היחסי, ואתוס מבוסס ומוצדק זה של שלטון העם חייב להשתלב עם ממד לא מבוטל של מֶריטוקרטיה – הנהגה על בסיס יכולות מוכחות. נבחרי הציבור ומשרתי הציבור צריכים לייצג ולממש את ההשקפות הקיימות בעם, ובד בבד עליהם להיות מומחים בעיסוקיהם הספציפיים.

בדיוק בשל כך, יש להתנגד למפזרי ההבטחות של החזרת השלטון לעם למיניהם. אלו לא יותר מסיסמאות פופוליסטיות. יש יוצא דופן אחד לטענה זו – משאל עם. כשמשאל עם נעשה בתחומים מגוונים של החיים האזרחיים, הוא כלי נהדר להענקת כוח נקודתי לאזרחים. מצער שכמעט ולא נעשה בו שימוש בדמוקרטיה הישראלית. משאלי עם יכולים לסייע לציבור הרחב להבהיר לנציגיו מה רצונו הספציפי, ולהפחית את הפקרתו בנבכי הפוליטיקה הייצוגית. הוא גם יכול לחזק את השמירה על מדיניות ציבורית מקצועית. ועד שנדע לשלב יחד את שני הכלים הללו – הנהגה מקצועית לצד משאלי עם – אנחנו נותרים עם הוולגוקרטיה, שהיא או שקרית במודע או חסרת כל תבונה מדינאית – לא בטוח איזו מהאפשרויות גרועה יותר.

הכותב הוא ראש תוכניות בית המדרש "עין פרת", חבר ועד מנהל במרכז מציל"ה ומנחה את בית מדרש והסדנה לסוגיות ריבונות יהודית "הפרלמנט"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו