רק גבאי יכול

אורי משגב
אורי משגב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גבאי מודיע על התפטרותו מהממשלה, במאי
אבי גבאי. היחיד שוויתר על מנעמי השלטון ואמר: עד כאןצילום: מוטי מילרוד
אורי משגב
אורי משגב

השם הוא גבאי, אבי גבאי. זה האיש שמפלגת העבודה צריכה להעמיד בראשה בפריימריז שיתקיימו בתחילת ביולי. "אם ועדת איתור היתה צריכה לבחור ראש ממשלה, זה היה אבי גבאי", פסק לאחרונה אהוד ברק. אצל ברק שואלים תמיד מה האינטרס. זה לא חשוב. מה שחשוב הוא היכולת ששיכלל בשנה האחרונה לתמצת אבחנות פוליטיות מורכבות באמירות חדות וברורות. גבאי הוא מתנה שקיבל המחנה הדמוקרטי בישראל. חיוני לממש אותה.

במדינה נורמלית, עם פוליטיקה נורמלית, המסלול המזורז שעשה גבאי לא יכול להיחשב לאידיאלי. רחוק מזה. הוא מבקש להתמודד על הנהגת המדינה בלי שכיהן יום אחד כחבר כנסת. לפוליטיקה הצטרף לפני שלוש שנים, כשהקים עם משה כחלון את מפלגת האווירה המזיקה כולנו. בממשלה כיהן שנה אחת. למפלגת העבודה הצטרף לפני ארבעה חודשים, וכבר הוא מבקש לעמוד בראשה. אצה לו הדרך. זו כמעט חוצפה מצדו. אבל האמת היא שאין זמן לבזבז. ישראל תחת שלטון נתניהו חדלה רשמית להיות מדינה נורמלית עם פוליטיקה נורמלית. את המחנה הדמוקרטי מובילים בינתיים לאבדון יצחק הרצוג, שמקרב בהתמדה את העבודה לאחוז החסימה, ויאיר לפיד, ששואב את מאוכזבי הרצוג למפלגת ימין ("שפוי", "רך", "נורמלי") בתחפושת.

מדור הזירה

בנקודת הזמן הנוכחית של ישראל, אין דבר כזה ימין שפוי או נורמלי. אין גם דבר כזה מרכז. זה ישראבלוף. נפתלי בנט רוצה לספח את השטחים. נתניהו חותר לשמר את המצב הנוכחי. גדעון סער חזר השבוע לפוליטיקה "כדי לחזק את הליכוד" ו"למנוע חזרה לגבולות 67'". לפיד רוצה ש"הפלסטינים יעופו לנו מהעיניים" איכשהו, ומכריז ש"צעדים בוני אמון יעשו הילדים שלנו". הרצוג ממליץ להקפיא את המצב לעשר שנים. זאת חבורת חדלי אישים מצוחצחי לשון בחליפות יפות. כולם מציעים לקבע את ישראל כמדינת אפרטהייד דו־לאומית שתחיה לנצח על חרבה. גבאי מציע אלטרנטיבה. הוא מדבר בלי פחד על שתי מדינות ועל חזרה למו"מ ישיר עם הפלסטינים, ללא תנאים. "לדבר עם מי שיש", במלותיו.

לזכותו נזקפת עזיבת ממשלת נתניהו אחרי שנקעה נפשו מהעומד בראשה ולאחר שנואש משותפו הפחדן כחלון — וגם התנגדותו למתווה הגז המסריח משחיתות. הקש ששבר את גב הגמל היה הדחת שר הביטחון משה יעלון לטובת אביגדור ליברמן. גבאי היה היחיד שקם אז, ויתר על מנעמי השלטון ואמר: עד כאן.

הוא צמח במשרד האוצר וכיהן כמנכ"ל בזק. מנהיג פועלים קלאסי הוא לא. אבל הרקורד וההון שצבר בשוק הפרטי מקנים לו כמה יתרונות. החשוב שבהם בעת הזאת, לצד ניסיון ביצועי וניהולי, הוא העדר התלות הכלכלית בפוליטיקה.

למתמודד אראל מרגלית יש ד־נ־א דומה, וגם הוא התבלט בשנתיים האחרונות בעמידה אופוזיציונית עקבית. אבל לגבאי יש עליו יתרון מכריע: הוא מזרחי. חד וחלק. הוא נולד להורים שעלו ממרוקו וגדל בירושלים עם שבעה אחים ואחיות. המחנה הדמוקרטי פשוט חייב להעמיד בראשו מועמד מזרחי. זה נכון מכל בחינה: ערכית, הצהרתית, חברתית, היסטורית וכמובן פוליטית. אין ולא יהיה "גיים צ'יינג'ר" אחר. אני מתקשה לראות באופק מועמד אחר שיש לו פוטנציאל להעביר מצביעי ליכוד את הכביש.

לפיד, אגב, לא עושה את זה. מתמטיקה פשוטה של מספרי מנדטים מבהירה שהוא נבנה כמעט אך ורק על זליגה של בוחרי המחנה הציוני. אלו ישמשו בידיו כדי לחבור לממשלת הימין הבאה. הוא כבר הקים בעבר ממשלה עם בנט ונתניהו, שעליו אף התעקש להמליץ בפני הנשיא. זה היה ממש מזמן, לפני ארבע שנים. רק גבאי יכול, אולי, לשנות את התמונה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ