בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים הם לא בנט ורגב

71תגובות

בתחילת דרכו כשר החינוך של מדינת ישראל, הסתער נפתלי בנט על איזו הצגה שמשהו בה לא מצא חן בעיניו. כשהתראיין על כך ברדיו, נשאל השר אם גם במחזותיו של חנוך לוין הוא היה גוזם וגודם. ועל כך השיב שר החינוך שלא יצא לו, ככה הוא אמר, לא יצא לו לראות אף הצגה של חנוך לוין.

חנוך לוין, שיהיה ברור, הוא השייקספיר (אין הכוונה לקרייג שייקספיר, מאמנה של לסטר סיטי, אלא לבן-דודו המחזאי, ויליאם) של ישראל, מחזאי גאוני בקנה-מידה עולמי.

היעלה על הדעת ששר החינוך, התחבורה, או ציד-השועלים, של בריטניה, יאמר ש"לא יצא לי לראות הצגה של שייקספיר"? גם אם לא ראה או קרא, היה משקר ואומר, כמעשה מירי רגב בקוונטין טרנטינו, שרגע, רגע, בטח, הכי אני אוהב את המחזה שלו על הבטון, סליחה, על המלט. אבל אצלנו שר-החינוך מצהיר, בכנות מתנשאת של בור ועם-הארץ עובד-אלוהים, ש"לא יצא לי לראות אף מחזה של חנוך לוין".

גם שרת התרבות שלנו מירי רגב, שדיברה בשבח אמנים רבים (פול מקרטני, ג'ו עמר ואייל גולן), לא העלתה אי-פעם על דל שפתיה או ציוציה, את שמו, ובטח לא את שבחו, של חנוך לוין. יכול להיות שזה בגלל שכל הדמויות במחזות שלו הם אשכנזים, כמו למשל:

בובצ'יק, ברונצצקי, גוטמרק, גלובצ'יק, הופשטטר, הוצ'קס, זיגי, טיגלך, יאקיש, ליידנטל, ליכטנשטיין, למקה, מוניה, פוזנא, פומפץ, פופוך, פופצ'ה, פיילה, פשוניאק, קוקלוש, קרום, שוסטר, שיץ ושפרכצי.

הנה לכם, יותר גרוע ממאיר שלו, ובהרבה. תזדעק אפוא כבוד השרה ותקצץ בנטיעות תיאטראות שמציגים את לוין, ותנזוף בכל עירייה שמחזות משלו עולים בתחום שיפוטה, כיאה וכנאה לשמאלן אשכנזי מתנשא שכמותו.

אלא שמעשה שטן, וכבר ב-1969 - כשהשרה רגב היתה בת ארבע והשר בנט בכלל עוד לא נולד - כתב חנוך לוין במחזה המבוזה שלו "מלכת אמבטיה", מערכון על פגישה בין זוג צברים אשכנזים מלחי-הארץ, זאב וחמדה, לבין אחד, צ'מבלולו, נחשו מאיזו עדה. הנה קטעים קצרים מהמערכון:

"צ'מבלולו: זאב ואני היינו יחד במלחמה.

זאב: אני הייתי קצין וצ'מבלולו היה טבח.

צ'מבלולו: היינו כמו אחים.

חולדה: בטח שכמו אחים, צ'מבלולו, אח אחד קצין ואח אחד טבח.

(...) חולדה: זאב מהנדס ואבי קבלן.

צ'מבלולו: ואני לפעמים מלצר, לפעמים סנדלר ולפעמים שום-דבר.

(...) חולדה: ומה שלום הילדים?

צ'מבלולו: הילדים לא...

זאב: לא מפותחים.

צ'מבלולו: עוד לא.

זאב: גם לא יתפתחו. משום דבר לא מתפתח שום דבר, זה חוק טבע"

וכל המאמר הזה בא לומר שני דברים:

ראשית – החיים אינם אוויליים ורדודים כמו ששרי החינוך והתרבות בנט ורגב (ועוד רבים אחרים) עושים מהם, וגורמים לנו להתדיין בשאלות מה ראוי ליום העצמאות, שמלתה של ריטה או חומוס בפיתה, ומי ראוי שידליק משואה, שולי נתן או מלמיליאן?

ושנית – עשו לעצמכם טובה ופנו כמה שעות כדי לצפות (ביו-טיוב) בסדרה המופלאה "חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם" על חייו ויצירתו של חנוך לוין.

כי החיים שווים ויפים הרבה יותר ממה שבנט ורגב עושים לנו מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו