בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הרופאים בשב"ס צריכים לשבות

19תגובות

סיומה של שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים שיחררה אנחת רווחה אצל רופאים רבים בבתי החולים ובממסד הרפואי כולו. ככל שעבר הזמן ויותר שובתי רעב פונו לבתי החולים, נדרשו רבים במערכת הבריאות בישראל להתמודד עם הסוגייה האתית ועם הלחץ שהופעל עליהם ע"י מערכת הביטחון כדי שיסייעו בשבירת שביתה, וכן עם החשש שייאלצו להקדיש לכך משאבים רבים בתוך מערכת שבלאו הכי אינה נהנית מעודף משאבים.

באופן מעורר הערכה, קולה של הקהילה הרפואית בישראל, ובעיקר הר"י (ההסתדרות הרפואית בישראל), הוא צלול ונחרץ בהתנגדותו לטיפול והזנה בכפייה. אבל האם הקהילה הרפואית יכולה לצמצם את עמדתה אך ורק למקום שבו מאותגרת האתיקה המקצועית שלה באופן ישיר, או שמא עליה להתייחס לתנאים המבניים-מערכתיים המובילים אנשים לאמצעי הקיצוני של שביתת רעב: תנאי הכליאה של האסירים בישראל בכלל והאסירים הפלסטינים בפרט, ומימוש זכויות האדם שלהם.

נכון, מדובר בסוגייה של מדיניות המערכת הביטחונית, אך אין זה פוטר את הקהילה הרפואית מהצורך להתייחס לכך. האם הקהילה הרפואית הדירה עצמה מדיונים בתקציבי בריאות, בפערים בין ערבים ליהודים, בין פריפריה ומרכז ובתנאים מגדירי-בריאות אחרים בטענה שמדובר בהחלטות פוליטיות? באופן דומה על הקהילה הרפואית להתייחס לתנאי הכליאה מהם סובלים כלל האסירים בישראל, כאשר על הביטחוניים שבהם יש מגבלות קשות נוספות.

עמדה ברורה של הקהילה הרפואית באשר לתנאים בהם מוחזקים כלואים בישראל נדרשת יום יום גם ללא חרב שביתת הרעב המונפת מעל המערכת.

במשך שנים רבות אנחנו, בעמותת רופאים לזכויות אדם, מתעדים ומעלים מול הרשויות בעיות מבניות וכשלים פרטניים עם מאות דוגמאות של אסירים הנפגעים מאי קבלת שירותי בריאות ראויים במסגרת שירות בתי הסוהר (שב"ס).

כלואים בישראל זכאים לסל בריאות שונה מזה של אזרחים אחרים. הוא נתון לשיקול הדעת של שב"ס, כולל שיקולים שאינם רפואיים, והם אינם נכללים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. תורי ההמתנה ארוכים עוד יותר מאשר במערכת הבריאות הציבורית, ונהלי הטיפול שונים. השימוש בבידוד נעשה באופן רחב וענישתי בניגוד לסטנדרטים הבינלאומיים.

אחת הבעיות המבניות היא העובדה שמערך הבריאות של שב"ס נמצא תחת האחריות והבקרה של המשרד לביטחון פנים, גוף שאינו אמון על ענייני בריאות. במצב זה, שיקולי הביטחון באים לעתים קודם לשיקולים רפואיים ולשיקולי בריאות הכלואים. הרופאים במתקני הכליאה מועסקים על ידי שב"ס ונמצאים אינהרנטית במצב של נאמנות כפולה –למטופל  ולמערכת המעסיקה אותם. מצב זה אינו ייחודי לישראל ומתקיים ככלל בבתי כלא. אלא שבמדינות אחרות מצאו לכך פתרון, ומערך הרפואה של בתי הכלא נמצא תחת אחריות משרד הבריאות וארגוני הבריאות במדינה.

תפקידה של קהילת בריאות חברתית-אתית היא לראות את הצרכים של המטופלים בכלל החברה ולא רק את אלו שהם פוגשים בחדרי המיון ובמיטות האשפוז. לדאוג לשינוי חברתי כך שמי שאין לו כסף לרכוש תרופות בכל זאת יקבל אותן ומי שנמצא במאסר יקבל טיפול ראוי ובזמן. כאשר אלו לא מתקיימים זהו כישלון שלנו, של כל מי שהשוויון בזכות לבריאות הוא ערך עליון בתפיסת עולמו.

על משרד הבריאות והר"י לדרוש רפורמה מקיפה במערך הבריאות בשב"ס, שתבטיח את עצמאותו על ידי הוצאתו אל מחוץ לשב"ס והכפפתו לפיקוח משרד הבריאות, ובכך להביא לרמת שירותי בריאות נאותה. ובכך לקיים את האינטרס הציבורי הרחב ביותר - של חברה עם תנאי כליאה ראויים.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת רופאים לזכויות אדם 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו