טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי כבר יגיע הבוקר שאחרי?

תגובות

ציפורי הטרף חגות בשמים. רואות את הפצוע על הקרקע ומחכות לסופו. כך חגים גם הפוליטיקאים. הם מדברים בשבחו, נשבעים להגן עליו בכל לבם, אך בראשם כבר מנסים לנחש מי יבוא במקומו. כל אחד מהם ממלמל לעצמו: בעצם, למה לא אני?

בנימין נתניהו נמצא בפני המשבר הגדול ביותר בקריירה הארוכה שלו. המשטרה עומדת לסיים את החקירה. היועץ המשפטי נתון בלחץ אדיר להגיש כתב אישום. המפכ"ל והשר לביטחון פנים מונו באופן אישי על ידו, אבל זה לא עוזר. גם אסיפת ההמונים עם שאגות השנאה לא יעזרו. "מדינת ישראל נ. בנימין נתניהו" יגיע לבית המשפט.

אבל נתניהו, הוא לא יתפטר.

אילו היה מתפטר, מי היה מגן על המדינה מפני הסכנות הנוראות המאיימות עליה מכל עבר? האיראנים חולמים להשמיד אותנו; הערבים רוצים להרוג אותנו; השמאלנים, התקשורת ושאר הבוגדים מאיימים מבפנים - איך נחזיק מעמד בלי ביבי? הסכנה כל כך נוראה שאי אפשר בכלל לחשוב על האפשרות הזאת.

נדמה שגם נתניהו עצמו התחיל להאמין בכך.

אחד הלקחים המעטים שלמדתי בחיי הוא שאיש אינו מגיע לפסגת מקצועו אם אינו "שפוט" שלו לגמרי, באופן בלעדי. דון חואן לא רצה שום דבר מלבד נשים. לא אהבה. רק נשים, עוד ועוד. דוד בן גוריון רצה בכוח פוליטי. הוא בז להנאות השלטון. הוא לא היה מעוניין לא בסיגרים ולא בשמפניה וגם לא בווילות, רק בשלטון. כל השאר, כמו חוג התנ"ך שלו או קריאת "דון קישוט" בספרדית, לא היה אלא העמדת פנים. הוא רצה בשלטון והחזיק בו כל עוד היה יכול (בסוף, כשהקיף את עצמו בקבוצה של צעירים כמו משה דיין ושמעון פרס, חבריו התאגדו וסילקו אותו, עם קצת עזרה ממני).

כדי להפוך ל"עשיר מסריח" - צריכים לאהוב את הכסף המסריח. לא את הדברים שקונים בכסף, אלא את הכסף עצמו. כמו הקמצן של מולייר, היושב כל היום וסופר שוב ושוב את כספו. מי שרוצה גם משהו אחר, כגון אהבה או תהילה או כוח פוליטי, לא יהפוך למולטי-מולטי-מיליארדר.  

ואולי נתניהו לא מאמין שייתכן שיום אחד הוא לא יהיה ראש ממשלה מסיבה אחרת. אנשים המצויים בשלטון מוקפים בחנפנים. כל יום, כל השנה, אומרים להם שהם נהדרים, נפלאים, כל כך חכמים, כל כך פיקחים, כל כך יפים. אט-אט הם מתחילים להאמין בזה בעצמם. אחרי ככלות הכל, כל כך הרבה אנשים לא יכולים לטעות.

חוש הביקורת של אנשים אלה נעשה קהה. הם מתרגלים לכך שכולם מצייתים להם. הם נעשים חסינים בפני ביקורת, ומתרגזים כשהם שומעים אותה.

אחרי שהנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט כיהן 12 שנים כנשיא ארה"ב, כהונה שהיתה דווקא מוצלחת מאוד, שינה העם האמריקאי את החוקה והגביל את תקופות הכהונה לשתיים, בסך הכל שמונה שנים. החלטה חכמה. ככה זה צריך להיות: שום אדם לא צריך להישאר בשלטון יותר משמונה שנים.

אני מדבר מתוך ניסיון. נבחרתי לכנסת שלוש פעמים. נהניתי מאוד משתי תקופות הכהונה הראשונות – שמונה שנים רצופות – מפני שהרגשתי שאני עושה את הדברים הנכונים בדרך הנכונה. בתקופת הכהונה השלישית הרגשתי שאני כבר לא די חריף, די חדשני, די מקורי. אז התפטרתי. נתניהו נמצא עכשיו בתקופת הכהונה הרביעית. הגיע הזמן לסלק אותו.

התנ"ך מצווה עלינו: "בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו על יגל לבך" (משלי כ"ד, י"ז). לבי לא יגיל אם נתניהו יסולק מהשלטון, אבל אשמח. אני לא שונא אותו. אני גם לא מחבב אותו. דיברתי איתו אולי פעמיים-שלוש בחיי. פעם הוא הציג לפני את אשתו השנייה (לא האחרונה). בפעם אחרת הוא ראה את תמונתי בתערוכת צילומים ואמר לי שאני נראה כמו ארול פלין.

יחסי אליו אינו מבוסס על רגשות – זהו יחס פוליטי לגמרי. ביבי הוא פוליטיקאי מוכשר ודמגוג פיקח, כפי שהוכיח שוב בשבוע שעבר, באסיפת השאגות, אבל אני משוכנע שהוא מוליך את מדינת-ישראל אט-אט לקראת אסון. רבים מאמינים שהוא חסר עקרונות, שהוא יעשה הכל – ממש הכל – כדי להישאר בשלטון. זה נכון. אבל בבסיסו, בדנ"א שלו, מתחת לכל זה מתחבאים עקרונות ברזל. זוהי השקפת העולם של אביו, הפרופסור להיסטוריה, שחקר את האינקוויזיציה הספרדית. האב, בן-ציון נתניהו, שהיה משוכנע שעמיתיו מזלזלים בו וחוסמים את הקריירה שלו בגלל דעותיו הימניות-הקיצוניות. .

אז אם ייתכן לדמיין את היום שאחרי נתניהו, מי יבוא במקומו? כמו כל מנהיג פיקח וחסר ביטחון עצמי, סילק ביבי במשך הזמן את המועמדים האפשריים להחליפו. כעת אין בסביבה יורש סביר. ובכל זאת, זה לא משנה את הסיסמה שכבר נישאת בימים אלה בפי רבים: רק לא ביבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות