בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו עשה לעצמו כנס תמיכה בלי כוח

19תגובות

עצרת התמיכה המבוימת של ראש הממשלה גררה אליה את תחנות הטלוויזיה, הכתבים הפוליטיים ותוכניות האקטואליה. כולם פיענחו את נאומו רווי ההיסטריה, את שפת גופו התיאטראלית, את הופעתה של שרה נתניהו בעקבות הפרסומים על כתב אישום, ואפילו קאיה הכלבה עלתה לסדר היום על הוצאות הבונזו מקופת המדינה.

הצגה חסרת תוכן זו העידה פחות על תיחכומו של ראש הממשלה, ויותר על עזות מצח. ההמון שבא להריע לו נתפס בעדשת המצלמה לרוב מרחוק, כדי ליצור תחושה של כמות בלתי נתפסת של תומכים, וממבט-על הם נשארו חסרי פנים, ללא מאפיין, ולכן גם לא מוגדרים או משויכים לקבוצה כלשהי. למעט קבוצת ההתנגדות של הנכים שנשארה בחוץ, רוב התמונות מאותו הערב הוקדשו לצילום של ראש הממשלה כ״מורם מעם״, ומתחתיו תמונה של המון אוהד.

אין לי כוונה לומר שהבחירה הדמוקרטית על פי רוב היא חסרת ערך, אך מתקבל כך רושם מוטעה, שאלו הם האנשים שמבססים את שלטונו של ראש הממשלה למורת רוחם של רבים אחרים.

במאה ה-16 במסה "על ההשתעבדות מרצון" תיאר הפילוסוף הצרפתי אטיין דה לה בואסי את יחסי הכוח בחברה ואת היחסים שבין השליט לנתיניו. הוא ניסה להבין כיצד ייתכן שעל אף הסבל שנגרם ל״אנשים הפשוטים״ (הכוונה היא לא בעלי הון וגם לא פשוטים מהבחינה הערכית) הם עדיין בוחרים להשתעבד לשליט. ההסבר של דה לה בואסי הוא שבסיס הכוח אינו טמון בתכונותיו או בפעולותיו של המנהיג – לא בכריזמה שלו או ביכולת שלו לנצל את שירותי התקשורת כדי להעביר מסרים, וגם לא בתמיכת ההמונים. כוחו מגיע דווקא מהמוסדות והארגונים המשרתים את השלטון.

אם נשליך זאת להיום, אז הכוונה של דה לה בואסי היא שגופים כגון בנקים, חברות תקשורת, רשויות עירוניות, תאגידים או חברות קטנות יותר – כל עוד הם מרוויחים באיזשהו אופן מעמדתו הכלכלית-פוליטית של השליט, הם אלו שידאגו להשאיר את המצב על כנו. כך, גישתו הפונקציונלית לכוח של דה לה בואסי מושכת את הכוח מהשכבות החלשות יותר, כמו אלו שבאו לתמוך בבנימין נתניהו בעצרת. משום שאלו, בניגוד לבעלי האינטרסים – שלעצרת, ולא במפתיע, לא הגיע אף אחד מהם – אינם מחזיקים במידע מספיק חשוב, כזה שהוא בעל השפעה על כיסם וכיסאם של אחרים.

כלומר, ״האנשים הפשוטים״ הם הדשא עליו יושב המנהיג. הם מרפדים את השיח היבש והאינטרסנטי שבין בעלי ההון, התאגידים והשלטון, ש״תחת הרודן הגדול״, אומר דה לה בואסי, הופכים ״להרבה רודנים קטנים״, ומעניקים לשליט בדמוקרטיה את הקלות הבלתי נסבלת שבאמצעותה הוא מרשה לעצמו להפעיל מניפולציה רגשית, לרמות ולהסית, כנגד חלקים אחרים באוכלוסייה. בואסי היה מתאר את אותם התומכים כאנשים המשלימים עם מצבם, שהמחשבה על שינוי מאיימת עליהם, ועל כן אין בהם את האומץ לדרוש את חירותם. כלומר, על פי גישתו של דה לה בואסי, רצונם של אלו להיות תחת חסותו של המנהיג ובצל כוחו ממלא אותם במשמעות שהם זקוקים לה, אך זו משמעות שלא מתורגמת לכוח פוליטי משמעותי.

מנגד, רק בעלי האינטרסים מחזקים את מדיניות השלטון, ויכולים להשפיע על שיקוליהן ורצונן של השכבות החלשות להשתעבדות כלפי המנהיג. על פי גישה זו יש מקום לשנות את הנטייה, כמו גם את הסיקור התקשורתי, שנסחף לעתים אחר הקרקס הנודד של נתניהו; סיקור שנותן משקל לנטולי הכוח, לאותם חסרי פנים, כמי שמעצימים את המנהיג בבחירתם. או, מנגד, לראש הממשלה עצמו, כמי שיש בכוחו להשפיע על דעת הקהל ולבסס באמצעות עצרות תמיכה, ראיונות ספונטניים, יועצי תקשורת ודף פייסבוק את שלטונו.

במקום אלה, על הסיקור התקשורתי לאמץ גישה יותר פונקציונלית לכוח ומקורו. גישה שלא שמה את הדגש על כוחו של המנהיג, במקרה הזה נתניהו, אלא על בעלי האינטרסים שמאפשרים את המשך קיומם של אפליה כלכלית ושימוש לא ראוי בכספי ציבור, וגם במסגרת החוק – מאפשרים מדיניות שאין בבסיסה צדק וההגינות הראויים בחברה מתוקנת. רק כך אפשר יהיה לפקוח, ולו גם במעט, את עיני ההמונים שהסתנוורו מהפנסים שעל בימת התיאטרון הפוליטי.

הכותבת היא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים ועמיתת מחקר במכון בוצריוס ובמרכז ללימודי גרמניה ואירופה באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו