המרוויח צריך לשלם

יוסף  מ'  אדרעי
יוסף מ' אדרעי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסף  מ'  אדרעי
יוסף מ' אדרעי

אדם רוכש דירה יפה בחיפה. הסכום שהוא משלם משקף את מצב הדירה, על יתרונותיה וחסרונותיה, לרבות הסכנות לחייו, לחיי משפחתו ולרכושו, שמקורן במכל האמוניה בנמל חיפה. עיריית חיפה פועלת בנחישות כדי לסלק את המכל. הקושי העיקרי הוא הפגיעה בזכויות העובדים במתקן. קהילה בריאה היתה משיגה פתרון פשוט, יעיל והוגן, המבוסס על ההיגיון שהיה בזמנו בבסיס היטל ההשבחה: מי שמרוויח מהשינוי שהמינהל יצר, חייב לפצות את הציבור בעבור עלות השינוי.

הפתרון האופטימלי לסכנה שיוצר מכל האמוניה במפרץ חיפה נגזר מההנחות הבאות:

מדור הזירה

1. ההסדר הראוי, היעיל מבחינה כלכלית, ביטחונית, צבאית ובריאותית, הוא סילוק המכל.

2. סילוק המכל יפגע בעובדי המתחם שפעלו בתום לב, ולכן יש להתחשב בהם ולמזער את נזקיהם, וודאי שהם לא אמורים לשלם את המחיר.

3. בעלי המכל, שקיבלו התראות רבות לצורך התארגנות לפינויו, העדיפו להתעלם ולגרור רגליים, ועל כן אין הם רשאים בשלב זה להשמיע את זעקת הקוזק הנגזל.

4. ערכן של הדירות בחיפה ובאזור כולו, ואיכות חיי התושבים, יעלו משמעותית עם סילוק המכל ולכן, מי שמרוויח מעליית ערכם של מקרקעיו, צריך לשתף ברווחיו את מי שפרנסתו תיפגע.

בהתאם להנחות אלה, ההסדר המתבקש הוא העברת הנטל הכלכלי הנובע מאובדן מקור פרנסתם של העובדים, לבעלי הדירות ותושבי האזור, שהם אלה שירוויחו מסילוקו של מכל האמוניה. ניתן לעשות זאת על ידי הקמת קרן שתגייס את הסכומים הנדרשים מתושבי האזור (למשל, באמצעות העלאה של חצי אחוז בתשלומי הארנונה לשנה אחת), ותנהל את התשלומים לעובדים המפוטרים.

בראש הקרן יעמדו שופטת או שופט בדימוס, ויישבו בה כלכלנים ועובדים סוציאליים. הקווים המנחים לניהולה לא צריכים להיות מסובכים: העובדים המפוטרים ימשיכו לקבל מהקרן תחליף לשכרם. תחליף השכר ישולם לעובדים המפוטרים למשך תקופה מסוימת, עד שתימצא בעבורם עבודה הולמת; התשלום ילך ויפחת, כדי לעודדם למצוא עבודה חלופית, או עד שהמבוגרים שבהם יגיעו לגיל המזכה אותם בפנסיה. הנהלת הקרן תקבע מי יהיו זכאים לתחליף השכר, את גובה התשלומים ואת קצב הפחתתם. אם תישאר יתרה בקופת הקרן, היא תוחזר למשלמי הארנונה.

פתרון כזה הוא נכון, פשוט וישים. הוא מתאים לקהילה בריאה וסולידרית, היודעת לפתור סכסוכים באופן תרבותי, יעיל והוגן. הקושי הוא, שניסיון העבר עלול להעלות ספק אם ניתן לסמוך על המינהל הציבורי שלנו. מעשה שהיה כך היה: בשנת 2008 התרגש משבר כלכלי־פיננסי עולמי. בחלוף כשנה הממשלה הפרה כללי מינהל ועקרונות חקיקה ראויה והקימה קרן מיותרת "לעסקים במצוקה". ההסתדרות קנתה את טענות הממשלה, על פיהן אי הקמת הקרן תביא לפיטורים המוניים. נקבע שרק עובדי ציבור — לא חברות, לא עצמאים ולא עובדי הסקטור הפרטי — יישאו בנטל הקמת הקרן. סכום של כ–2,500 שקלים נוכה אז משכרם.

באופן לא מפתיע, התברר שהמשבר העולמי פסח על הכלכלה הישראלית, ולא היה צורך בקרן. כמחצית מתוך כ–1.2 מיליארד שקלים, עמדו כאבן שאין לה הופכין; חלק בידי המעבידים, חלק במוסד לביטוח לאומי. מינהל תקין היה כמובן מחזיר הכסף לעובדים. לא אצל ממשלותינו שנוהגות לפי הכלל, "כסף שנגזל לא יוחזר".

שאלת החזרת הכספים לעובדים הגיעה לוועדת הכספים של הכנסת ביוני 2011, ויו"ר הוועדה לא ברר מלים כשפנה לנציג הממשלה: "תמסור לממונים עליך את מורת רוחנו הרבה על כך ששיקרו אותנו. פשוט רימו אותנו. אנחנו ישבנו כאן בוועדה, אישרנו את חוק ההתייעלות, הפחתנו את דמי ההבראה, עשינו את מה שהממשלה ביקשה... אם הממשלה לא מסוגלת לעשות את זה, צריך לקרות אחת מהשתיים: או שמחליפים את הממשלה או שאנחנו עושים חוק (להחזר הכספים, י"א) או שאתם עושים את מה שמוטל עליכם". ועוד אמר היו"ר משה גפני: "עכשיו אני רוצה להגיד לממשלה... לקחו מהעובדים כסף גזול. גזול. גזלו מהעובדים 600 מיליון שקלים. שיקרו ורימו את ועדת הכספים. אמרו שהכסף הזה הולך להקמת קרן לסיוע לעסקים במצוקה, ואנחנו ברוב תמימותנו קנינו את הלוקש הזה ואישרנו".

אף על פי כן, הכסף לא הוחזר עד היום. ההסתדרות לא התערבה. הכספים שנלקחו נהפכו למס שמפר את כל הכללים החוקתיים והמינהליים המוכרים לי. שתי עובדות אזרו עוז והגישו תביעה ייצוגית. בתגובה, נתן שר האוצר הנוכחי ידו לאלתור לא מכובד והקים את הקרן האמורה באיחור של שמונה שנים. בית המשפט המחוזי אישר את התביעה. המדינה ערערה. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה תוך שהוא מעיר בין היתר, כי "הטיעון החוקתי לא נזכר בהחלטת בית משפט קמא, והוא נזנח במידה רבה בטיעונים שלפנינו".

איפה הכסף? קשה לדעת. לכאורה, הוא נשאר בקרן החדשה שהקים שר האוצר אך לא ברור כלל מה ייעודו. ניסיונותיה של נציגת העובדים לקבל דיווח מה עלה בגורל הכספים לא צלחו עד כה. הוא שאמרנו: קשה לסמוך על הגינותו של המינהל הממשלתי ועל החינוך לתרבות ולסולידריות חברתית של הממשל בישראל.

מה נשאר? קריאה לראש העיר חיפה, יונה יהב: תפוש מנהיגות, הקם קרן לפיצוי העובדים מנזקי פינוי המכל. בכך גם תעביר שיעור חשוב לאזרחים שיש לקבל אחריות ולגלות סולידריות חברתית הוגנת. על הדרך גם תאותת לממשלה: אם תמשיכי ככה, את עלולה להפוך למיותרת.

פרופ' אדרעי מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ