טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא משנה אם הפיוס הפלסטיני טוב או רע לישראל

תגובות

הפנטזיה הישראלית היא קהילות פלסטיניות מבוזרות ומעוקרות, שמשגשגות, או שלא, מעבר לחומת בטון גבוהה, העיקר רחוק מן העין. אך גם אם יצליחו מגעי הפיוס הפנים-פלסטיני להביא לאיחוי הפערים, וייבנה ממשל שישרת ביעילות ללא-תחרות את צרכי העם, עדיין, מימוש תקוותיהם של מיליוני הפלסטינים החיים בין הים לירדן יהיה תלוי בטוב לבן של מצרים, הקהילה הבינלאומית ובעיקר ישראל.

המצב המתמשך, שבו כמעט כל פעולה אזרחית בחברה הפלסטינית זקוקה לאישור ישראלי, ממילא מביס כל שאיפה לחיים תקינים. מה שנחוץ ידוע וברור לכל מתעניין, ולא תלוי במהלכים מדיניים רחבים או בסיכונים ביטחוניים. הוא תלוי ברצון כן ובהכרה ששליטה מסיבית מולידה אחריות.

בקהילה הביטחונית-מדינית בישראל שני מחנות: אלה הסבורים שפיוס פלסטיני טוב לישראל ואלה שחושבים שלא. נעדר מחנה צודק יותר: זה הקורא לישראל להתרכז במה שניתן לעשות כדי לשפר את המצב של תושבי רצועת עזה. גם בגלל שבממסד המדיני-ביטחוני מסכימים שזה הדבר הנכון לעשותו, ובעיקר בגלל שזה הדבר הראוי.

כי בלא קשר להתקדמות המגעים בין חמאס לרשות, משפחות שמפוצלות בין הגדה לרצועה יכולות רק להתגעגע, אנשי עסקים לא יכולים לצאת לפגישות, סטודנטים לא רשאים להשלים לימודים, חולים לא מורשים להשיג את הטיפול המיטבי, אנשים מכל שדרות החברה יכולים רק לחלום להינפש, להתרפא, לבנות עתיד, כמונו, תושבי ישראל, המדינה שמונעת זאת, ולא בהכרח מסיבות ביטחוניות.

תושבי רצועת עזה תלויים באישור ישראלי כדי להכניס ולהוציא כל פריט, מכל סוג. שני מיליון התושבים ניזונים משער כניסה אחד לסחורות, שממוקם בנקודת המפגש הדרומית ביותר בין הרצועה לישראל, מעבר כרם שלום. תושבי עזה תלויים באישור ישראלי (וירדני) כדי לצאת לחו"ל, דרך ישראל והגדה בדרך למעבר אלנבי אל שדה התעופה בעמאן. לשני מיליון התושבים שני פתחים – מעבר רפיח למצרים ומעבר ארז לישראל – דרכם מיעוטם מורשה לעבור, לפעמים, אין לדעת. פיוס פלסטיני לא יזיז ארגז אל או מתוך לעזה ולא יושיב אף סטודנט מעזה בכיתת אוניברסיטה בגדה. לשם כך תלויה הסכמה ישראלית, או מצרית.

מאז הטלת הסגר, בקיץ 2007, ועד סתיו 2014, כל פקיד ומפקד ישראלי ידע לקבוע שאין כל אפשרות שמשאית מעזה תורשה לנסוע לגדה המערבית. אז בא ההרס וההרג של "צוק איתן", והתברר שגם איסור גורף שנומק ככורח ביטחוני יכול ליפול בשנייה. היום יוצאות אל הגדה משאיות עמוסות דרך מעבר כרם שלום כמעט בכל יום בשבוע. השמים לא נפלו, ביטחון תושבי ישראל לא התערער, שרירי ההרתעה הצבאית לא הידלדלו. כל שהשתנה הוא שמישהו קיבל החלטה. במקום לשמש פרשנית מודאגת למהלך מדיני שאין לה שליטה רבה עליו, יכולה ישראל להכיר בשליטה הרבה שכן יש לה על החיים האזרחיים בשטח הפלסטיניים וליזום עוד שינויים, שישפיעו לטובה על חיי כולנו.

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון זכויות האדם גישה, הפועל למען חופש תנועה, בעיקר אל ומתוך רצועת עזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות