בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התוכנית של בן גוריון הועמדה על הראש

145תגובות
נשיא איראן רוחאני נואם באוניברסיטת טהרן, בשבוע שעבר
/אי־פי

אני שונא אמיתות מובנות מאליהן. ערכים יכולים להיות מובנים מאליהם, אבל אמירות פוליטיות לעולם אינן מובנות מאליהן. כשאני שומע אמירה פוליטית מובנת מאליה, אני מתחיל לפקפק.

האמת הפוליטית הכי מובנת מאליה ברגע זה נוגעת לאיראן. איראן היא אויבת מוות שלנו. איראן רוצה להשמיד אותנו. עלינו להשמיד את היכולות שלה לפני כן. ברור שההסכם איראן לחמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון (בתוספת גרמניה) הוא איום ונורא. היה עלינו לתת מזמן הוראה למנהיגי ארה"ב להפציץ את איראן בפצצות גרעיניות ולא להשאיר ממנה שריד וזכר. ובמקרה המאוד לא סביר שהאמריקאים לא היו מצייתים להוראה שלנו, היה עלינו להפציץ את איראן בעצמנו, לפני שהאייטוללות המטורללים ישיגו את האמצעים להשמיד אותנו.

כל אלה הן אמיתות מובנות מאליהן. אך בעיניי, הן שטויות במיץ עגבניות. אין בהן שום דבר מובן מאליו. אין בהן שום בסיס הגיוני. הן משוללות יסודות גיאו-פוליטיים, היסטוריים ומעשיים. נפוליאון אמר שאם רוצים להבין מדיניות של ארץ כלשהו, צריך להסתכל במפה. הגיאוגרפיה חשובה יותר מהאידיאולוגיה, כי האידיאולוגיות משתנות עם הזמן, ואילו הגיאוגרפיה לא. המדינה האידיאולוגית הכי קנאית במאה ה-20 הייתה ברה"מ. היא תיעבה את קודמתה, רוסיה הצארית, והייתה מתעבת גם את יורשתה, רוסיה של ולדימיר פוטין. אך הנה, ראו זה פלא: הצארים, סטלין וגם פוטין נוקטים באותה מדיניות חוץ. קרל מרקס היה מתהפך בקברו.

כאשר הופיעו בני ישראל בתנ"ך, פרס כבר הייתה מדינה תרבותית. המלך כורש שלח את היהודים לירושלים וייסד את מה שנקרא "העם היהודי". עד היום היהודים אסירי תודה לו. כאשר הוקמה מדינת ישראל בתש"ח, דויד בן-גוריון ראה באיראן בעלת ברית טבעית. עכשיו זה נראה מוזר, אך עד לא מזמן אכן הייתה איראן המדינה הפרו-ישראלית ביותר במזרח התיכון. בן גוריון היה מדינאי שידע לקרוא מציאות. הוא לא התכוון לעשות שלום עם הערבים, מכיוון ששלום היה כרוך בהתוויית גבולות והיה מונע מישראל להתפשט ללא גבול. לכן הוא חיפש בעלי ברית מעבר לעולם הערבי.

הוא הסתכל במפה (הוא האמין במפה) וראה שהערבים המוסלמים מוקפים בישויות לא-ערביות או לא-מוסלמיות. היו שם המרונים בלבנון (שאינם מוסלמים), טורקיה (מוסלמית, אך לא ערבית), הכורדים (מוסלמים, אך לא ערבים), איראן (מוסלמית, אך לא ערבית), אתיופיה (לא ערבית ולא מוסלמית) ועוד. למראה מפה זו שירטט בן גוריון תוכנית רבתי: "ברית הפריפריה". זו היתה שותפות של כל הישויות, שהקיפו את העולם הערבי. כולן חששו מפני עליית הלאומנות הכל-ערבית של גמאל עבד אל-נאצר המצרי ושותפיו בעולם המוסלמי-סוני. אחד הנלהבים ביותר לרעיון זה היה השאה של איראן, שהפך לאחד מידידיה הקרובים של ישראל. 

"מלך המלכים" היה דיקטטור קשוח ורוב נתיניו שנאו אותו. אך בימיו הפכה איראן לבית שני לישראלים רבים. טהראן הפכה למרכז של אנשי עסקים ישראלים, ואחדים מהם התעשרו מאוד. מומחים מטעם השב"כ הדריכו את המשטרה החשאית השנואה של איראן, שנקראה סב"ק. קצינים בכירים של צה"ל עברו באופן חופשי דרך איראן לאזור הכורדי בעיראק ואימנו שם את ה"פשמרגה", הכוחות הכורדיים שלחמו במשטרו של סדאם חוסיין בעיראק. מובן שהשאה עצמו לא חלם להעניק עצמאות לאזור הכורדי באיראן. גן עדן זה נגמר לפתע כאשר השאה החליט להסתדר עם סדאם חוסיין כדי להציל את כס המלוכה שלו. זה לא עזר לו. האייטוללות (כהני דת שיעים, מילולית "האות של אללה"), שהיו פופולריים מאוד, הפילו את השאה ואת ממלכתו, והקימו תחתיה רפובליקה מוסלמית שיעית. ישראל נשארה בחוץ.

ובכל זאת, האם איראן השיעית היא אויב כל-כך נורא של ישראל? אני מפקפק בכך. ולראייה: כאשר ההסתה של האייטוללות נגד ישראל הייתה בשיאה, התבצעה עסקה מוזרה בין איראן וישראל. הפרשה זכתה בשם "איראן-קונטרה". עיקרה: מדינאים אמריקאיים רצו לספק נשק למורדים ימניים בניקרגואה, שבה שלט השמאל. החוק האמריקאי אסר זאת. לכן הם פנו – אלא מה – לישראל. ישראל סיפקה נשק לאייטוללות  - כן כן - וגבתה את המחיר. היא מסרה את הכסף לחברים בוושינגטון, שהעבירו אותו לטרוריסטים הימניים בניקרגואה, שנקראו "קונטרס". במהלך הפרשה טס ידידי, עמירם ניר, פקיד ממשלה אז, לטהראן ונפגש שם עם האייטוללות.

מוסר ההשכל: כאשר זה התאים למטרותיהם המעשיות, האייטוללות ניהלו בלי שום היסוסים עסקים עם ישראל, אותו "שטן קטן". איראן הייתה זקוקה לנשק שאותו סיפקה להם מדינת ישראל, מפני שהיא הייתה אז במלחמה נגד סדאם חוסיין העיראקי. ישראל עזרה לאיראן במלחמה ההיא מפני שהיא פחדה מסדאם חוסיין. לכן גם עזרה ישראל להאיץ את ארה"ב לתקוף את עיראק. הפלישה הזאת הצליחה מעל למשוער: עיראק נהרסה, וכך גם המחסום ההיסטורי בפני חדירת איראן למזרח התיכון.

זה נשמע מטורלל? זה באמת היה מטורלל. התוכנית הגדולה של בן גוריון הועמדה על הראש: כרגע ה"פריפריה" של לבנון ואיראן, בעזרת טורקיה, היא האוייבת הגדולה ביותר שלנו, ואילו הגוש המוסלמי-סוני (סעודיה, מדינות המפרץ, ירדן, מצריים) הוא ידידינו הגלוי או החשאי-למחצה.

כאן אני שומע קורא חסר-סבלנות צועק: "קאט דה בולשיט! מה עם הסכנה הגרעינית? מה אם האייטוללות המשוגעים ישיגו פצצה גרעינית וישמידו אותנו?" ובכן, אינני מפחד. גם אם איראן תשיג פצצות אטומיות, אני אישן בשקט. למה? מפני שישראל מצויידת היטב בנשק גרעיני משלה וביכולת מכה שנייה. הפצצת ישראל פירושה גם השמדת איראן. ייתכן שהשליטים הנוכחים של איראן הם קנאים מטורפים (ואני מפקפק בכך), אבל הם לא מתאבדים. אין אף סימן אחד המצביע בכיוון זה. להיפך, נראה שהם דווקא אנשים מאוד מציאותיים.

אז למה האיראנים משמיעים איומים נוראים כלפי ישראל? יש להם סיבה הגיונית: הם משתוקקים להפוך לכוח המרכזי בעולם המוסלמי, והדרך הקלה ביותר לשם היא לקלל את ישראל. כל עוד ישראל אינה עושה שלום עם הפלסטינים, המוני ערבים בכל מקום שונאים את ישראל. המנהיגים הנוכחיים של איראן טובים מאוד בהשמעת קללות כלפי "השטן הקטן". מה גם שמומחים מאשרים כי באחרונה יורדת קרנו של האיסלאם באיראן, ובמקומו עולה כוחה של הלאומנות האיראנית. פולחן המלך כורש, שקדם למוחמד באלף ומאתיים שנים, הולך ומתפשט.

חוץ מזה: מאז שהומצאה הפצצה הגרעינית, שום מדינה לא תקפה אי פעם מדינה אחרת בעלת נשק גרעיני. התקפה על מדינה גרעינית פירושה התאבדות. אפילו ארה"ב האדירה ("השטן הגדול") אינה מעזה לתקוף את קוריאה הצפונית הקטנה, אחרי שזו הצטיידה ברוב חוכמתה בנשק גרעיני. 

לכן אישן טוב גם אם איראן תהיה בעלת נשק גרעיני. אם כי עין אחת שלי תישאר פקוחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו