טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

Black Friday Sale - חוסכים 40% על מינוי דיגיטלי לאתר   

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצביעי העבודה, תתקדמו

תגובות

אבי גבאי שובר ימינה, כך אומרים, אך הכותרת שניתנה למהלכיו האחרונים שגויה. היא נשענת על ההיסטוריה של מפלגת העבודה, על ניסיונות כושלים של מנהיגיה הקודמים להיראות עממיים, להצטייר כ״אחד משלנו״. אצל מנהיגים כמו יצחק הרצוג, עורך הדין המיוחס, או אהוד ברק, הקיבוצניק מסיירת מטכ"ל, זה היה חסר סיכוי לשבור ימינה. אצלם היה אפשר להסביר אמירות כאלה רק כהתחנפות לימין. לעומתם, אצל גבאי אמירות "ימניות", בין אם הן אותנטיות ובין או לא, מתיישבות עם דמותו - לכן יש לו סיכוי להצליח היכן שאחרים נכשלו.
 
הבעיה המרכזית של גבאי, זו שעדיין לא הבין, נוגעת דווקא לבסיס מתוכו הוא פועל. במוקדם או במאוחר מדי, הוא ייאלץ להבחין בכך שהדרך לראשות הממשלה עוברת לפני הכל בשביעות הרצון של בוחריו הטבעיים. אלא שבעיניהם, נדמה כי לעולם מביטות מבעד למשקפיים בינאריים ומונוליטיים, כיפה בכיס – ולבטח על הראש – כמוה כרובה עוזי בהצלב על גבעה לא מוכרזת, שליטה סבירה באנגלית היא עילגות ממעלה ראשונה וביקור בכותל הוא יישור לימין. כשחרדת בוחרי העבודה מכך ש"ייקחו להם" את המפלגה זועקת מכל מהלך של יושב הראש שלה, בוודאי שאף מצביע פוטנציאלי לא יראה במפלגה המושמצת בית פוליטי.

במאמרו האחרון, כותב רם פרומן, שפוליטיקאים חילוניים החובשים כיפה הם נלעגים בעיניו. הוא לא היחיד ממחנה השמאל שמתחלחל לנוכח מראות כאלה; שלא מסוגל ליישב את הדואליות הדתית שבה חיים רוב יושבי הארץ הזאת, כזאת שלא תואמת את הקטגוריות הסכמטיות בהן גדל לחשוב. בכך, לשם שינוי, יו"ר מפלגת העבודה מזכיר בדבר כלשהו את רוב האוכלוסייה. אבל עבור פרומן ואחרים, דתיות וחילוניות הן קטגוריות אחידות ורציפות, אין בהן גוונים והן חלילה לא מכילות יותר מצורה אחת. עבור אותם פרומנים, כל סממן לסגנון חיים שאינו זה החילוני האחד והיחיד מתויג בהכרח כ"מעידה אנטי-חילונית" וכהתקרבות בוגדנית לימין.

נובמבר 2017אבי גבאי בכנס בבאר שבע - דלג

את אלה החרדים מפני הסימפטיה שמפגין גבאי כלפי העולם הדתי לא מעסיקות אמירותיו הבריאות בעד חופש מדת, הם עסוקים מדי בפאניקה שאחזה בהם מכותרות כמו זו מאתמול - שהשמאל שכח להיות יהודים - או מוטרדים מדי מעצם השתתפותו בתוכנית פריפריאלית בערוץ ימני על פרשת השבוע. בה, אגב, גבאי אמר את הדברים החשובים על חופש מדת. הם מיתממים וכואבים את ההחרמה הצפויה של הרשימה המשותפת - כאילו אי פעם ישבה באחת מממשלות ישראל, כאילו הכוח האלקטורלי שלה מספיק להרכבת קואליציה, כאילו מדובר בשותפה טבעית.

במבט מהיר בחשבון הפייסבוק של גבאי, עדיין ניתן למצוא תגובות שמתייחסות לתמונה של גבאי בסגנון "זה לא אלברט מהפיצוצייה?". על פוסט שהעלה עם מרק ח'רירה שאחרי הצום כתבו לו "איבדתם את הדרך", ו-"גם צריף גם קוסקוס וגם ח׳רירה? שכחת את הגופיית אבא מכה" (כך במקור).

מפלגת העבודה עשתה צעד נכון שבחרה בגבאי. מתפקדיה הבינו שנדרש שינוי, שהדרך הנוכחית כשלה, שללא קהלים חדשים הם יחזרו אל ראשות הממשלה רק עם מכונת זמן. מצד אחד הם הבינו שהזמנים השתנו, אבל מצד שני הם לא מוכנים לשינוי שכרוך בכך; הם מכירים בחוקים החדשים, אבל לא מוכנים לקחת חלק במשחק. במקום זה, הם מעדיפים לצקצק בלשונם ובמקביל לקוות בסתר לבם ש״גבאי הזה״ יחזיר את עטרתם.

הוא אולי יעשה זאת, אך לא בדרך לה פיללו, כי היא לא אפשרית. והם יודעים את זה - לכן בחרו באבי גבאי ולא באף אחד אחר. מצביעי מפלגת העבודה יצטרכו להבין שהדרך להרכבת קואליציה עוברת בנופים אחרים שלא הכירו - לא רק במשא ומתן רך מול מרצ, אלא גם בהסכמים ערמומיים מול מפלגות המרכז-ימין, יהדות התורה וש״ס.

בעבור עיניים נוספות גבאי ידבר באפרת, יופיע בערוץ 20 וינצל את המוצא העדתי שלו, בתקווה שזוג עיניים יתורגם לפתק בקלפי. אם מצביעי העבודה יהיו מוכנים לכך, הכיפה בכיס תשרת גם אותם, גם מרק הח׳רירה של שבירת הצום, שמעולם לא צמו. מי יודע, אולי יבוא יום שבו יוכלו להכיר בדברים האלו כסמלים קהילתיים ותרבותיים שווי ערך לאלה המוכרים להם יותר.

עד הבחירות שיבואו, כדאי למצביעי העבודה להצטרף למשחק הפוליטי. אם חפצי הנהגה הם, השינוי צריך להגיע במלואו - לא רק בבחירה של נציג חדש ושונה, אלא גם בהמשך הדרך שבה מעולם לא עברו. כזאת שבה האינקלוסיביות חשובה, עולם בו עקרונות ופרגמטיות חיים זה עם זה. בעולם החדש גם פתרון על בסיס קווי 67' הוא דמיוני, ולכן פינוי התנחלויות הוא נושא פתוח לדיון. אבי גבאי מבין את זה, בזכות הגמישות שלו הוא הגיע מחוץ למפלגה לראשותה בתוך חודשים ספורים. עכשיו הגיע תורם של מצביעי העבודה להבין - בשביל לנצח צריך קודם כל לשחק.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות