בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודפים גדולים? אגדה פוליטית

75תגובות

מה לעשות עם העודפים הגדולים שהתגלו לפתע בתקציב? אחד אומר שיש להשתמש בהם למימון טיפול סיעודי לקשישים, שני טוען שיש להשקיע בתשתיות, שלישי אומר שהכי חשוב זה השקעה בחינוך והרביעי מציע הורדת מסים. מי צודק?

אף לא אחד. הם מחלקים את עור הדוב שטרם ניצוד. סיפור ה"עודפים" לא היה ולא נברא. אפילו משל לא היה. זו אגדת עם פופולרית שפוליטיקאים אוהבים לנפח כדי להשיג עוד כותרת צבעונית.

למה הדבר דומה? למשפחה שהוצאותיה גדולות מהכנסותיה, והיא נאלצת לקחת הלוואה בסך 37 אלף שקל כדי לגמור את השנה. לפתע היא מקבלת מתנה בסך 17 אלף שקל ומצבה משתפר, עכשיו תזדקק להלוואה קטנה יותר. אבל שלא נתבלבל: היא עדיין תצטרך לקחת הלוואה, ולכן חובה יגדל — וחובות צריך להחזיר.

כך גם המשק הישראלי. התכנון הראשוני של תקציב 2017 חזה גירעון של 37 מיליארד שקל, אבל עקב גידול מפתיע וחד פעמי בהכנסות ממסים, בסך 17 מיליארד שקל, הגירעון ירד ל–20 מיליארד. זה טוב ונחמד, אבל מדובר עדיין בגירעון גדול מדי שמחייב את הממשלה לקחת עוד הלוואות, מה שמגדיל את החוב הציבורי — וחובות צריך להחזיר.

אם כך, מתי מותר לדבר על עודפים? רק כאשר ההכנסות עולות על ההוצאות, וזה רחוק מאוד. אם כך, מדוע בכל זאת בנימין נתניהו, משה כחלון וכל שאר הפוליטיקאים מדברים על עודפים? כי הם פשוט נהנים לעבוד עלינו.

אם כחלון היה שר אוצר אחראי, הוא היה יוצא לציבור ומסביר שדווקא עכשיו, כשהמשק נמצא בתעסוקה מלאה עם צמיחה יפה, יש לשמור על גירעון אפסי, מה שיאפשר הקטנת החוב ביחס לתוצר באופן משמעותי. קוראים לזה: מדיניות אנטי־מחזורית. הרי יום אחד הגלגל יתהפך, המשק ייקלע להאטה, ההכנסות ממסים יירדו והגירעון יאמיר. אבל אם נשמור היום על גירעון אפס וחוב יורד, נוכל להגדיל בעת משבר את ההוצאות וגם את הגירעון, בלי שיורידו לנו את דרוג האשראי ובלי שיעלו את הריבית. כלומר, גירעון נמוך היום הוא "כרית ביטחון" למחר, הוא "מחסן תחמושת" לעתיד. מכאן שהמדיניות הנכונה היא: שב ואל תעשה. תן לשנה להסתיים עם גירעון נמוך — ותהיה מאושר.

אבל זה בלתי אפשרי. הפוליטיקאים שלנו לא מסוגלים לשבת בשקט. הם רוצים "לעשות". הם רוצים לקחת עודפים שאינם בנמצא ולהגדיל אתם את ההוצאות. פירוש הדבר הגדלת הגירעון, וזה רע. לעומתם, נתניהו וכחלון מדברים על שימוש אחר ב"עודפים": הורדת מסים. גם זה מגדיל גירעון, אבל זה נכון יותר.

הורדת מסים תגביר את הפעילות במשק ותעודד יציאה לעבודה. להורדת מסים יש גם יתרון פוליטי: היא מגבילה את יכולת הפוליטיקאים לדרוש הגדלת הוצאות בעתיד. הורדת מסים היא גם השיטה הטובה ביותר להרעבת מפלצת ההוצאות.

צריך גם להבין (אף שדומה שקרנית פלוג לא תבין זאת לעולם), שאפשר לדבר מעכשיו ועד שהפרות חוזרות מהמרעה על הגדלת תקציבי תשתיות וחברה, אבל בסוף הכסף יגיע לצבא, למתנחלים ולחרדים. הם קבוצות הלחץ החזקות.

לאחרונה אמר כחלון שיש להקטין את נטל המס וגם להפחית מכסים. הוא אף אימץ את משפטו המפורסם של משה נסים: "רוב עמלו של אדם בידו". אלא שמצד שני הוא מנצל כל הזדמנות כדי להגדיל הוצאות, ואף מתפאר בכך, מה שנסים לא עשה. כחלון פועל כשר אוצר "יש לי". סנטה קלאוס מקומי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו