בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה הערכים והמוסר של הימין?

37תגובות

פתרון שתי המדינות או ארץ ישראל השלמה, סוציאל דמוקרטיה או ניאו ליברליזם, יותר יהודית או יותר דמוקרטית – נסו לחשוב מתי בפעם האחרונה שמעתם בכנסת, באולפני הטלוויזיה או סתם בשולחן השבת דיון מהותי בנושאים שדרכם עובר בישראל קו ההפרדה בין ימין לשמאל. חרף העובדה שהנושאים האלה עדיין מגדירים ויגדירו את אופיה, דמותה ועתידה של מדינת ישראל, הדיון בהם אינו מתרחש. הסיבה: הימין נמנע ממנו בשל חוסר יכולתו להציב חזון ברור עם פתרונות ישימים והשמאל קנו את הטיעון לפיו העם הלך ימינה, ולכן יש להסתיר עמדות שמאליות ולעטות עליהן רטוריקה ימנית כדי לא להרגיז איש. 

הדיון, גם אם מתרחש, נמצא בשוליים ולמעשה הפך להיות לקול רקע הולך ונחלש לקו הפרדה אחר לגמרי המחלק את הפוליטיקה הישראלית מחדש: הקו הערכי-מוסרי. את הקו הזה סימן הצד השולט במערכת הפוליטית ב-20 השנים האחרונות – הימין, שעבר תהליך הקצנה עקבי ועמוק, שבשנים האחרונות הבשיל לכדי שורת אמירות, חוקים ומעשים המציבים אותו בצד מאוד ברור ביחס לסוגיות ערכיות ומוסריות שעולות על הפרק - בדיון הישראלי לא נותר שרץ שהימין אינו מוכן להכשיר.

הפרשה הבולטת ביותר הממחישה זאת, ואולי זו שסימנה את ההבשלה של תהליך הוורטיגו הערכי אותו עוברות מפלגות הימין, היא פרשת אלאור אזריה. יכלו מנהיגי הימין, בנימין נתניהו, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, להתייצב לצד הרמטכ"ל ושר הביטחון ולייצר אמירה ערכית-מוסרית ברורה לפיה ירי באדם גוסס שאינו מהווה סכנה, גם אם הוא מחבל, הוא מעשה שלא ייעשה ששומט את הקרקע מתחת לטיעון כי צה"ל הוא צבא מוסרי.

אבל במקום לעשות זאת, בחרו השלושה להתייצב לצדו של אזריה, הבליגו אל מול קריאות "גדי גדי תיזהר, רבין מחפש חבר", והדיחו את שר הביטחון יעלון שנקט בעמדה המוסרית היחידה שניתן היה לנקוט במקרה הזה. כך, מצא את עצמו יעלון – איש ימין לכל דבר ועניין, מחוץ למחנה האידאולוגי שלו משום שסרב להתיישר עם הסטנדרט המוסרי החדש והנמוך שהוא מציב.

הפגנות תמיכה מחוץ למשפטו של אלאור אזריה, היום
אמיל סלמן

וכמו בפרשת אזריה, כך בכל סוגייה אחרת שעולה לסדר היום ומחייבת מכל איש ציבור בעל הגינות בסיסית לנקוט עמדה חד משמעית – מתייצב הימין בצד הלא נכון של המוסר האנושי הבסיסי. קמפיין #גם אני? "יש נשים שמקצינות הטרדות מיניות" (מיקי זהר), עליונות המשפט? "להרים כף D9 על העליון" (מוטי יוגב), פליטים? "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" (מירי רגב), נישואים חד מיניים? "המשפחה המסורית של בעל, אישה וילדים, זה הדבר שבונה את העולם ולא הורס אותו" (ניסן סלומיאנסקי) אנטישמיות? ראו ערך הקריקטורות של יאיר נתניהו, ערביי ישראל? "נעים בכמויות אדירות אל הקלפי" (נתניהו).

ומעל לכל אלו בולטת במיוחד שתיקת הכבשים בימין אל מול הפרשיות הרבות בהן מעורב ראש הממשלה נתניהו, ויותר מכך – אל מול התנהלותו האישית הפסולה המצטיירת מהן. זה מעל לשנה שהפרשיות האלה עומדות במרכז השיח הציבורי בישראל ועוד לא קם איש ימין הגון אחד שאמר את הדבר המתבקש ביותר: עוד לפני השאלה הפלילית, ורק לפי מה שאנחנו יודעים עד כה ואושר על ידי נתניהו עצמו, ראש הממשלה נכשל כשל ערכי חמור כשהסכים לקבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מבעלי הון ורק על כך הוא צריך לקחת אחריות וללכת הביתה.

לא רק שדבר זה אינו קורה, אלא שאלו בימין שכן מדברים – מתייצבים באופן מביך לצדו של ראש הממשלה ("ההסתה נגד נתניהו היא פי מאה ממה שעבר רבין – נאוה בוקר) או משעבדים את כל זמנם כאנשי ציבור כדי לדאוג לפגיעה במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט על מנת שיוכלו לבצע את עבודתם ולבער את השחיתות ששלחה גרורות אל קודשי הקודשים של מדינת ישראל. 

הקו הערכי-מוסרי שמשני צדדיו מתנהל היום הדיון הציבורי בישראל טורף את הקלפים ומביא לכך שאנשי ימין מובהקים, כמו יעלון וריבלין, מוצאים עצמם באותו הצד עם זהבה גלאון ואבי גבאי. התהליך הזה מציב אתגר עצום לפתחו של המרכז-שמאל. מצד אחד הוא עשוי להביא למהפך שלטוני משום שרוב הציבור עדיין סולד משחיתות, מעריך ממלכתיות ומבין שנתניהו והימין חצו את כל הגבולות.

מאידך, ברגע שיתרחש אותו מהפך שלטוני יצופו שוב הסוגיות המהותיות המרכיבות את חיינו כאן ויידרשו הכרעות קשות שספק אם ממשלה בה יישבו גם בוגי יעלון וגם זהבה גלאון תוכל לקבל מבלי להתפרק. על כן, המרכז-שמאל חייב, לצד דבקות בעמדות ערכיות-מוסריות אל מול הגזענות והשחיתות, להמשיך ולנהל דיון של עמדות מול הימין בסוגיות הליבה ולשכנע את הציבור שגם בהן הוא נמצא בצד הנכון של ההיסטוריה. זה מורכב יותר ופחות נוח ממלחמה בשחיתות, אבל אין באמת ברירה. אחרת, כל ניצחון, יהיה ניצחון פירוס.

הכותב היה דובר מפלגת העבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו