בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולם מטומטמים? כן!

210תגובות

אני מרוגז. ויש לי סיבה טובה להיות מרוגז. עמדתי לכתוב מאמר על נושא שחשבתי עליו זה זמן רב. השבוע פתחתי את עמודי העיתון "ניו יורק טיימס", ומה אני רואה? את המאמר שלי, זה שעדיין לא כתבתי, מופיע בעמודי הדעות של העיתון, במלואו, טענה אחר טענה. 

איך זה יכול להיות? יש לי רק הסבר אחד: המחבר – שכחתי את שמו – גנב את הרעיון מהמוח שלי באמצעות מעשה קסם כלשהו. מעשה שהוא בוודאי פלילי. פעם ניסה אדם להרוג אותי מפני שעשיתי לו, לדבריו, את אותו המעשה. ובכן, החלטתי לכתוב את המאמר בכל זאת.

הנושא: טמטום. ובמיוחד תפקידו של הטמטום בהיסטוריה. ככל שאני מזדקן, כך אני משתכנע שהטמטום ממלא תפקיד חשוב ביותר בהיסטוריה של האומות. הוגי דעות גדולים, שבהשוואה אליהם אינני אלא גמד אינטלקטואלי, טענו שגורמים אחרים הפכו את ההיסטוריה לתוהו ובוהו. קרל מרקס האשים את הכלכלה. לדבריו, הכלכלה היא שכיוונה את המין האנושי מאז ראשיתו. אחרים האשימו את אלוהים. לאורך ההיסטוריה גרמה הדת למלחמות נוראות. לדוגמה, מסעי הצלב, שהחריבו את ארצי במשך כמאתיים שנה. דוגמה אחרת: מלחמת 30 השנים, שהרסה את גרמניה. ועוד. יש המאשימים את הגזע. לבנים נגד אדומים באמריקה. הגזע העליון הארי נגד תת האדם השמי. נאצים נגד יהודים ועוד. ויש הדוגלים בגיאו-פוליטיקה. "משא האדם הלבן". "הדחף אל המזרח". ועוד.

במשך דורות רבים, הוגי דעות גדולים חיפשו הסבר עמוק לתופעה ששמה מלחמה. הרי מוכרח להיות הסבר כזה. אחרי הכל, אירועים היסטוריים אינם קורים סתם כך. צריך להיות משהו עמוק, מפחיד, המלווה את הגזע האנושי מאז ראשיתו, וממשיך לעצב את גורלנו, שגורם לכל האסונות האלה.

AP

במהלך השנים אימצתי לעצמי רבות מן התיאוריות האלה. הן הרשימו אותי. הוגי דעות גדולים. מחשבות עמוקות. קראתי הרבה כרכים עבים. אך בסוף הם לא סיפקו אותי. ואז הייתה לי הארה. יש באמת גורם אחד המשותף לכל המאורעות ההיסטוריים האלה: הטמטום. 

אני יודע שזה לא ייאמן. טמטום? כל אלפי המלחמות האלה? כל מיליוני הקרבנות? הקיסרים, המלכים, המדינאים, האסטרטגים - כולם מטומטמים? האם זה יתכן? לא מכבר דרש ממני חבר להציג לו דוגמה. "תראה לי איך זה עובד", הוא תבע ממני בחוסר אמונה. הזכרתי את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מאורע ששינה את פני אירופה והעולם כולו. הוא הסתיים בסך הכך חמש שנים לפני שנולדתי. כל הילדות שלי התנהלה בצל האסון הזה.

כך היא החלה: דוכס אוסטרי נרצח על ידי אנרכיסט סרבי בעיר סרייבו. זה קרה כמעט במקרה. ההתנקשות המתוכננת נכשלה, אך כעבור שעות אחדות נתקל המתנקש במקרה בדוכס והרג אותו. הדוכס לא היה איש חשוב. אלפי מעשים כאלה אירעו לפני כן ואחרי כן. אך במקרה זה, חשבו המדינאים האוסטרים שצריך ללמד את הסרבים לקח, אחת ולתמיד, והגישו להם אולטימטום. אז מה? דברים כאלה קרו כל העת. אבל סרביה הייתה בת-חסות של המעצמה הרוסית האדירה, ועל כן הצאר הרוסי פירסם אזהרה. כדי לתת לזה תוקף, הוא גייס את הצבא הרוסי.

בגרמניה נדלקו כל הנורות האדומות, והיא הרי שוכנת במרכז אירופה. אין לה גבולות בלתי חדירים, אין אוקיאנוסים, אין הרים גבוהים. היא הייתה לכודה בין שתי מעצמות צבאיות גדולות – רוסיה במזרח וצרפת במערב. במשך השנים הרהרו הגנרלים הגרמניים בשאלה: איך להציל את המולדת אם גרמניה תותקף משני הצדדים בעת ובעונה אחת? התשובה הייתה תוכנית-על גאונית. רוסיה היתה אימפריה אדירה, והיו דרושים לה שבועות אחדים לגיוס צבאה. בשבועות אלה יתאפשר לצבא הגרמני להביס את צרפת, ואז לפנות לאחור ולעצור את הרוסים. זאת הייתה תוכנית מזהירה, וגדולי האסטרטגים הגרמנים שכללו אותה עוד ועוד במשך שנים. אבל כשהגיעה העת להוציאה לפועל, נעצר הצבא הגרמני בשערי פריז, והבריטים חשו לעזרת צרפת. התוצאה הייתה מלחמה סטטית שנמשכה ארבע שנים תמימות, מבלי שקרה דבר - חוץ מהריגתם ופציעתם של מיליונים.

בסוף נעשה שלום, שלום שהיה כל כך מטומטם עד שהפך את המלחמה הבאה לבלתי נמנעת. זו פרצה כעבור 21 שנה בלבד, ומספר הקרבנות שלה אף עלה על קרבנות המלחמה הראשונה. ספרים רבים נכתבו על "יולי 1914", החודש הגורלי שבמהלכו הפכה מלחמת העולם הראשונה לבלתי נמנעת. מה מספר האנשים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות? כמה קיסרים, מלכים, שרים, חברי פרלמנטים, גנרלים, שלא לדבר על אקדמאים, עיתונאים, משוררים ומי לא? האם כולם היו מטומטמים? האם כולם היו עיוורים מול פני הדברים שקרו בארצותיהם? 

קיים רצון לצעוק: זה לא יתכן! רבים מהם היו אנשים אינטליגנטיים מאוד, אנשים שהכירו את ההיסטוריה. הם ידעו הכל על מלחמות קודמות שהחריבו את אירופה במשך מאות שנים. אבל העובדות הן עובדות. כל האנשים האלה מילאו תפקיד בדרך למלחמה האיומה ביותר בהיסטוריה (עד אז) ובכך לקחו חלק במעשה של טמטום מוחלט.

המוח האנושי אינו יכול להשלים עם אמת כזאת. מוכרחות להיות סיבות אחרות. סיבות עמוקות. היסטוריונים כתבו ספרים ללא ספור כדי להסביר מדוע המאורע הזה היה הגיוני, מדוע זה קרה. למה זה היה מוכרח לקרות. מה היו הסיבות הנסתרות. רבות מן התיאוריות האלה היו בהחלט סבירות, אבל בהשוואה לתוצאות, הן היו חסרות משמעות. מיליוני בני אדם צעדו בסך אל שדות הקטל, שרו וכמעט רקדו. הם האמינו בקיסריהם, במלכיהם, בנשיאיהם, במפקדיהם. יצאו ולא חזרו. האם כל המנהיגים האלה יכלו להיות אידיוטים? הם בהחלט יכלו. והם גם היו. 

אבל אולי אינני זקוק לדוגמאות של אלפי מלחמות וסכסוכים זרים, מפני שאני נמצא באחת מהן ברגע זה ממש. מבלי להיכנס לסיבות, בישראל – אותו שטח שקראו לו פעם פלסטינה - חיים עכשיו שני עמים בעלי מוצא, תרבות, היסטוריה, דת, שפה, רמת מחיה שונים זה מזה ועוד הרבה דברים שונים נוספים. מספר תושביהם שווה עכשיו, פחות או יותר. בין שני העמים האלה מתנהלת מלחמה, שהחלה לפני מאה שנה. בתיאוריה, יש רק שני פתרונות סבירים: או שבני שני העמים יחיו ביחד כאזרחים שווים במדינה משותפת, או שיחיו בשתי מדינות שונות, זו בצד זו. האפשרות השלישית היא חוסר-פיתרון – סכסוך נצחי, מלחמה מתמדת, דורות על גבי דורות. עד לסוף המר.

המצב הזה כל כך ברור, כל כך פשוט, שעצם ההתכחשות לו היא בבחינת טמטום. החיים ביחד במדינה אחת נשמעים כמו פיתרון סביר, אך הוא אינו כזה. זה מרשם לסכסוך מתמיד ולמלחמה פנימית אינסופית. לכן לא נשאר, אלא הפיתרון שקוראים לו "שתי מדינות לשני עמים". כאשר אמרתי זאת מיד אחרי מלחמת העצמאות, המלחמה שבה נפצעתי, הייתי פחות או יותר לבד. עכשיו זה קונצנזוס עולמי - מחוץ לישראל.

מהי האלטרנטיבה? אין. פשוט אין. חוץ מהמשך המצב הנוכחי, מצב של מדינה קולוניאלית שבה שבעה מיליון יהודים ישראלים מדכאים שבעה מיליון ערבים פלסטינים. ההיגיון אומר שמצב כזה אינו יכול להימשך לאורך ימים. במוקדם או במאוחד, זה יתפוצץ. ומה אומרים מנהיגינו? לא כלום. הם מעמידים פנים כאילו אינם חיים במציאות.

בראש הפירמידה יש לנו מנהיג שנראה אינטליגנטי, מדבר יפה, נראה מוצלח. אך האמת היא שבנימין נתניהו הוא פוליטיקאי בינוני, בלי חזון, בלי עומק. הוא אינו מעמיד פנים כאילו יש לו פיתרון אחר. לא הוא, ולא חבריו בשלטון, או מחליפיו האפשריים.

לאור הדברים האלה, צר לי לומר שאין לזה הגדרה טובה אחרת מאשר: שלטון הטמטום. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו