בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבעיה הקטנטנה עם המשוואה המדומה

110תגובות

ההצטופפות ההולכת וגוברת בשכונתו של אלוהים, גם של כאילו חילוניים – כמו יאיר לפיד, שהחל פתאום להפריש לא רק שטויות, אלא גם חלות, או של אבי גבאי, שגילה לפתע שאומנם לאלוהים אין טלפון סלולרי, אבל יש לו קשרים אחרים – איננה חלילה אופרטוניזם זול לצורכי בחירות וגם לא התייהדות עמוקה מסיבות רוחניות. היא פשוט נובעת מפגם מולד בדנ"א של הציונות.

הציונות הייתה ביסודה ובמהותה תנועה לאומית, לא רק חילונית למהדרין, אלא גם תנועה של מרד בדת, שסימלה בעיני הציונים את כל השלילי שבגלות. מקימי התנועה הציונית מאסו בדתיות, ורצו להידמות לכל העמים, ולהקים לעצמם מדינת לאום במתכונת החדשה של אז, שמבוססת על טריטוריה ושפה, ולא רק על דת, משותפת.

אלא שליהודים הלאומיים הללו, להבדיל מהלאומיים האחרים באירופה, אותם ביקשו לחקות, הייתה בעיה - לא הייתה להם לא שפה, ובעיקר לא טריטוריה, משותפת.

ואכן, בראשית הדרך התווכחו הציונים היכן להקים את מדינת הלאום שלהם – בבוואריה, באוגנדה או בארץ ישראל? בסופו של דבר נפל הפור על פלסטינה. וכאן נוצר הכשל שמלווה אותנו מאז. שהרי התשובה לשאלה "למה דווקא ארץ-ישראל?" היא דתית לגמרי, הבטחתו של אלוהים לעם ישראל, ואילו הציונים מאסו לכאורה בדת, מרדו בה. אז למה דווקא ארץ ישראל?

בתחילה ניסו הציונים לגשר על הפער בקפיצת זמן לוליינית, מעל אלפיים שנות הגלות, ודימו עצמם לממשיכי דרכם ההיסטורית, לא הדתית, של היהודים שישבו פה פעם, משל הרצל הוא יד ימינו של שמשון הגיבור, בן-גוריון הוא אחיינו של יהודה המכבי, ומשה דיין הוא סגנו של בר-כוכבא.

אבל הבלוף הזה לא תפס. מה גם שהתרחש לו, לפתע כאילו, "נס" מלחמת ששת הימים, והחזיר לאופנה היהודית את אלוהים - שמחק במחוות שחרור ירושלים את הפשלה הקטנה שלו בשואה - ואת הבטחתו ההיא של ארץ-ישראל לעם-ישראל, והרחיב את הכשל בגנום הציוני לכדי סדק גדול מאוד.

ומאז אך פרח לו הסדק ונפער לכלל תהום. ומשוואה הדמים המדומה הזאת, לפיה או שאתה מאמין באלוהים ובהבטחתו או שאין לך מה לחפש כאן, היא השלטת כאן בכיפה - או שאתה מאמין שאנחנו חיים כאן בזכות ההבטחה האלוהית, או שתלך מכאן קיבינימאט.

התשובה הפשוטה, הנורמלית, לשאלה "אז למה אתה חי כאן?", שכל צרפתי, נורווגי, אינדונזי וברזילאי, יענה עליה "כי כאן נולדתי", אינה מקובלת ואינה מתקבלת כאן. היא אינה מתקבלת על הדעת הציונית, כי מה נעשה אז עם הפלסטינים שנולדו כאן? מה, אז גם להם יש זכות לחיות פה? לך, לך מפה, יא בוגד, תחזור לרוסיה, או יותר טוב, לסוריה.

יש רק בעיה קטנטנה עם המשוואה המדומה הזאת – סופה הוא מרחץ דמים, לכל הצדדים. המשוואה האמיתית, והיחידה שמבטיחה חיים, היא של חיים משותפים בשוויון ובשלום, בלי שום פריבילגיה לאף אחד מהעמים, או אכן להמשיך להתקדם, בטיפשות ובנחישות, אל מרחץ הדמים הסופי.

ומי שחושב שאלוהים אמר או יאמר לו מה לעשות, כדאי שיציץ שבעים ומשהו שנים לאחור, אל השדות המוריקים שם בפולין, אליהם נוסעים ילדינו כהכנה לגיוס לצנחנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו