בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה לא שקר אם אתה מאמין בזה

26תגובות

״האם אלוהים שופט אותנו לפי מראית פני הדברים? אני חושד שכן״ (ו.ה אודן)

הפרקליטות טענה שדין יששכרוף, דובר שוברים שתיקה, שיקר כשהעיד שתקף פלסטיני במסגרת מעצר שביצע בחברון וסגרה את התיק ״מחוסר אשמה״. לאחר מכן התברר שחקרו את האנשים הלא נכונים. במקביל, הממשלה - בתמיכת יאיר לפיד והמחנה הציוני - החליטה להאריך את תקופת הפעלתו של מתקן ״חולות״ עד לגירושם הכפוי של מבקשי המקלט לרואנדה; הכל במסגרת ההסכם החשאי שבנימין נתניהו ופול קאגמה סגרו בניהם ושבית המשפט אישר נוסח קודם שלו.

מה משותף לשני הדברים האלה? במבט ראשון לא הרבה. צפוי שיתקיימו נרטיבים שונים בסוגיות פוליטיות. בהתאם, רק מתבקש שכל צד יבקש לשחק עם העובדות ולהציגן באופן שמשרת את האג׳נדה שלו. לתומכי המשך הכיבוש יש אינטרס ברור לקעקע את אמינותו של ארגון שוברים שתיקה כדי שהכיבוש יהיה קל לעיכול. לתומכי הגירוש יש אינטרס להציג את רואנדה כמדינה שוחרת טוב ומלאת אפשרויות ואת מבקשי המקלט כעבריינים ומהגרי עבודה כדי להכשיר את כליאתם וגירושם. ובכל זאת, יש משהו משותף לחקירה נגד יששכרוף ולהליכים לגירוש מבקשי המקלט. בשני המקרים מדובר בערבוב קשה, לעתים בלתי נמנע, בין השדה המשפטי לשדה הפוליטי.

הליכים משפטיים-פוליטיים מייצרים מאזן אימה מסויים. אם גורמי האכיפה והמערכת המשפטית יפגעו בטוהר ההליך, ייווצר מעין משפט ראווה והלגיטימיות של המערכת המשפטית והמשטר יפגעו - מיניה וביה מול הקהילה הבינלאומית. מצד שני, אם ההליך יתנהל באופן נקי וללא שיקולים זרים, עוד עשוי להסתבר שכיבוש כרוך באלימות ושאריתראים - שהמדינה מצהירה מזה שנים שלא ניתן לגרשם בשל חשש לחייהם - הם באמת פליטים. גילויים מסוג זה יוצרים כמובן קשיים פוליטיים מסוג אחר. קשיים אלה הולכים ומחריפים ככל שהמדיניות הישראלית מתרחקת מנורמות בסיסיות - יעיד מקרה אלאור אזריה. מכאן המערכת המשפטית צריכה לנווט, איכשהו, בין שני הקצוות הללו.

התחקות אחר הבחירות שהמדינה ובתי המשפט עושים בסבך שנוצר - את מי חוקרים, על מה וכיצד מוגדרים הדברים - מגלה שבמערכת המשפטית והשלטונית בישראל קיימת בעיה נוספת שאינה אינהרנטית לחיבור בין הפוליטי והמשפטי: רבים מנבחרי הציבור, מגורמי אכיפת החוק ואפילו ממערכת המשפט הם כה שאפתניים, עד שהחליטו לשכנע בהבלים שהם מוציאים מהפה לא רק את הציבור בישראל אלא גם את עצמם. במילים אחרות, הם כבר לא מסוגלים להבחין מתי הם אינם אומרים אמת; ההונאה שנועדה לקדם מטרות פוליטיות הפכה, מאותן סיבות, להונאה עצמית.

אני משוכנע שהשוטרים והפרקליטים שחקרו את ענין יישכרוף לא חשבו שהם משקרים. מהניסיון שלי עם הפרקליטות, הם מטעים את בית המשפט לעתים די קרובות, אבל נדיר שהם משקרים ביודעין. ואכן, כשבית המשפט בוחר להאמין להטעיות של המדינה, בדרך כלל זה משום שהדבר נוח ולא משום שהטיעון משכנע באופן מיוחד. כך, למשל, כשהשופטת פרופסור דפנה ברק-ארז בוחרת להאמין לטענה שנעשים מאמצים כנים לבחון בקשות מקלט של דארפורים - זה לא משום שיש בדל של ראיה שתומך בכך, אלא משום שהרבה יותר נוח וקל להשתכנע בדבר מאשר להתעמת עם ההחלטה הפוליטית שלא לדון כלל בבקשות מקלט של דארפורים.

בדומה, לא במקרה יצא שתוצאות חקירתו של יששכרוף תואמות לחלוטין לתכלית הפוליטית שעמדה בבסיס דרישתה של שרת המשפטים איילת שקד לפתוח בחקירה. אלך רחוק יותר. אני מאמין שבפרקליטות סבורים שביצעו חקירה עניינית ואחראית ורק במקרה, בגלל צירוף מקרים אומלל או הטעיה מכוונת, לא חקרו את האנשים הנכונים. מן הסתם הם כועסים עכשיו בכנות על מי שמאשימים אותם ברשלנות ובשקר.

אני גם משוכנע שאבי גבאי באמת לא מכיר בכך שהעולם מצוי במשבר הפליטות הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, ושאריתראים וסודנים מוכרים בעולם כפליטים. במקרה יצא שהעמדה החדשה שהוביל - תמיכה בגירושם של עשרות אלפי בני אדם - מתאימה למשחק הפוליטי שהוא מקדם. גבאי ישן טוב בלילה, לפחות כל עוד לא יבצע חיפוש בסיסי באינטרנט על אריתריאה וסודן. בכל מקרה, הם לעולם לא יגרשו פליט רק בשביל לקושש כמה קולות. הם יהודים טובים. גם שי ניצן ושאר החברים בפרקליטות ישנים היטב. הם לא שקרנים.

אם גבאי היה מכיר בכך שמדובר בפליטים ובכל זאת, משיקולים פוליטים, היה תומך בגירושם לרואנדה הוא היה שקרן ומנוול. אם ניצן היה מעוות ביודעין את חקירתו של יששכרוף הוא היה מבצע עבירה פלילית. אבל גבאי וניצן הלכו רחוק הרבה יותר. הם הסכימו עם קוסטנזה מסיינפלד כשאמר ״זה לא שקר אם אתה מאמין בזה״. גבאי כנראה הצליח להשתיק את הקול הפנימי הזה, שאחרת היה אומר לו כל ערב לפני השינה ״אבי אתה לא בסדר. גירשת מכאן פליטים. שכחת שאתה יהודי?״ פשעו של גבאי, בלשונה של חנה ארנדט, הוא שהשאפתנות שלו גרמה לו לאבד את יכולתו לתת עדות אמת לעצמו ביחס למעשיו. הבעיה עם הפשע הזה היא שהפושע איבד, לפחות באופן זמני, לא רק את אמות המידה המצפוניות שלו, אלא גם את יכולתו להבין שזה מה שקרה לו. במובן הזה לפחות, נראה שגבאי באמת התחבר לחלק גדול מהציבור בישראל.

אם אני צודק, להוקיע אותם כשקרנים ומנוולים ולהוכיחם על האמת כבר לא יעזור, משום שאנחנו לא חולקים את אותו עולם עובדתי. האתגר שלנו, אם כך, הוא להחיות את הקול הפנימי הזה בקרב השופטים, הפקידים ונבחרי הציבור. אנחנו נצליח להתמודד עם זה שתמשיכו לשקר לנו מדי פעם. ככה זה אנשים. אבל בחייאת, תפסיקו לשקר לעצמכם בכזה כשרון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו