בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נגד שחיתות? לא, הח"כים סידרו להם חוק שימור כיסא

7תגובות

מליאת הכנסת אישרה אתמול חוק שמסדיר באופן תקדימי מימון ציבורי למועמדים המתמודדים בפריימריז, ומטיל איסור על חברי כנסת לגייס תרומות לקמפיינים האישיים שלהם. לפי מקדמי החוק, מימון ציבורי כזה ימנע את ניגוד העניינים העלול להיווצר בין נבחרי ציבור לבין אזרחים שתרמו להם, ובכך יתרום להקטנת השחיתות הציבורית. תכלית ראויה לכל הדעות, אך הדרך שגובשה עקומה ומזיקה.

ראשית, ראוי לערער על הנחת היסוד הכמעט-אקסיומית שלפיה תרומות של אזרחים הניתנות למועמדים בפריימריז מהוות עיוות זועק של ההליך הדמוקרטי והן פסולות מכל פסול. זוהי הנחת יסוד שגויה. סכום הכסף שמועמד בישראל רשאי לקבל מתורם יחיד אינו גבוה עד כדי שיווצר חשש לניגוד עניינים ועומד על כ-11,000 שקל. סכומים גבוהים בהרבה אפשר לגייס בפריימריז לתפקיד יו"ר המפלגה, אך משום מה, החוק הטרי כלל לא חל על התמודדויות מסוג זה. בנוסף, התרומות מדווחות ושקופות לכל: מבקר המדינה מפקח עליהן וכל אזרח יכול לעיין בשמות התורמים ובסכומי הכסף שניתנו. כפי שכתב כאן לא מזמן אבי בן בסט, איסור גורף על תרומות פרטיות עלול להוביל דווקא להגדלת השחיתות.

הכשלים המרכזיים של שיטת הפריימריז נעוצים דווקא במה שנמצא מתחת לפני השטח: בפעילות המזיקה של קבלני קולות, בשיטות פסולות לגיוס מתפקדים, בהעסקה של מקורבים במשרות ציבוריות תמורת תמיכה פוליטית, ולאו דווקא בעניין גיוס תרומות. כדאי גם לקחת בחשבון שהאיסור המוחלט על חברי כנסת מכהנים לגייס תרומות להתמודדות בפריימריז מחסל את האפשרות של מי מהם לצאת בקמפיין של מימון המונים: גיוס סכומי כסף קטנים מאלפי אזרחים, במקום סכומי כסף גבוהים ממעט תורמים. בכך, החוק גודע ערוץ מרכזי של השתתפות פוליטית חיובית.

אבל גם אם נסכים להנחת היסוד לפיה תרומות לנבחרי ציבור הן דבר פסול וכי המזור לכך הוא באמצעות מימון ציבורי, הרי שהמנגנון המוצע בחוק החדש גובל באבסורד וגורם לפגיעה חמורה בשוויון ההזדמנויות. החוק יוצר שתי קטגוריות של מתמודדי פריימריז ומפלה ביניהם. מתמודדים שהם חברי כנסת מכהנים יקבלו מימון מלא ובלתי מותנה של מאות אלפי שקלים, בעוד מועמדים חדשים יגייסו תרומות או יסתכנו בלקיחת הלוואה שתהפוך למענק – רק במידה ויצליחו להיבחר לכנסת.

חוסר השוויון כאן זועק לשמים. גם כך יש לחברי הכנסת המכהנים יתרון מובנה עצום: הם נהנים ממוכרוּת ציבורית, יש להם שלושה עוזרים פרלמנטרים, רכב, עמודי פייסבוק המתופעלים מתקציב הקשר לבוחר ונגישות גבוהה למשאבים. מניתוח שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה עולה שבבחירות מקדימות שנערכו בעשור האחרון במפלגות הליכוד, העבודה וקדימה, 83% מהמועמדים שהתמודדו בעת שהיו חברי כנסת מכהנים נבחרו מחדש.

הצעת החוק צפויה אפוא רק להעצים עוד יותר את היתרון הקיים ממילא של מועמדים מכהנים, ולמנוע מאנשים חדשים וטובים להתפקד למפלגות פריימריז ולהתמודד. במלים פשוטות: יוזמי החוק סידרו לעצמם התמודדות בתנאים נוחים יותר תוך שהם מרחיקים יריבים חדשים, ופוגעים בשוויון, בתחרותיות וברִענון הנחוץ בשורות נבחרי הציבור.

החוק החדש הוא מזיק, בזבזני ואי שוויוני. אם רצו היוזמים באמת להילחם בשחיתות ולאסור על תרומות פוליטיות למתמודדים, הם היו צריכים לעשות זאת תוך החלת מנגנון מימון זהה לכלל המועמדים. מכהנים וחדשים. ברור שבמנגנון כזה יש סכנה לבזבוז אדיר של כספי ציבור ויש למצוא פתרון שימנע בזבוז כזה, למשל על ידי הגבלת מספר המועמדים במפלגה. אך הדבר הנכון ביותר בכדי לעודד השתתפות פוליטית רחבה ולתמרץ מפלגות המקיימות הליכים דמוקרטיים, הוא שהמדינה תתגמל את המפלגות המקיימות תהליכים אלו.

יש לזכור: פריימריז עולים הרבה כסף לא רק למועמד היחיד אלא גם למפלגה. לא יזיק גם לממן מפלגות מגוונות, המשלבות נשים או מיעוטים. חיזוק המפלגות הדמוקרטיות הוא אינטרס מובהק של דמוקרטיה ייצוגית מודרנית - זה הדבר שדחוף לטפל בו.

ד"ר קניג הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו