בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממשלת ישראל, החשבון בוא יבוא

53תגובות
מבצע מעצרי מבקשי המקלט באשדוד, ינואר 2018

"לא תיתכן חברת אנוש אשר מקרה כזה לא יחרידנה כסיוט, ולא ירעיד בה, לפחות במעט, כיסאות של מפקחים ומפקדים גם ישירים וגם לא-ישירים, ולא ירעיש בה מושגים שנשתרשו ולא יזעיק מורי פיקוד והדרכה ולא יעיר בה את חשבון-הנפש-והאחריות, וזאת מחוץ לעונש שיחול על ראש עושי התועבה האסורים" (נתן אלתרמן, הטור השביעי, 7 בדצמבר 1956)

יום שני, ה-22 בינואר 2018, יירשם בדברי הימים של מדינת ישראל כאבן דרך. אבן דרך נוספת בתהליך הקריסה המוסרית של ממשלה תאבת כוח, ששקרים, שחיתות ושנאת זרים הם לחם חוקה.

במבצע ראשון מסוגו חברו שוטרי משטרת ישראל לפקחי רשות ההגירה במטרה לצוד מבקשי מקלט ממקומות המסתור שלהם. באקט מחריד של היעדר מודעות עצמית פרסמה דוברות המשטרה תיעוד ממצלמות הגוף של השוטרים. מילא הכבוד המפוקפק, אבל אופי המעשים חורג בגסות מתחום האתיקה וגולש הישר אל עולם המשפט.

כל בוגר של מערכת החינוך ובוודאי יוצאי הצבא שבהם אמור היה לשנן מתוך שינה את דבריו של השופט ד"ר בנימין הלוי בפסק דינו המכונן בעניין הטבח בכפר קאסם. "סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל", קבע הלוי, הינו "כדגל שחור" האומר: "אסור!". "לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט, אלא אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת".

אך העין עיוורת והלב אטום ומושחת.

בישראל מעולם לא לקחו את עניין כפר קאסם ברצינות. פסקי דין לחוד ומעשים לחוד. הרוצחים זכו לקיצורים וחנינות. מפקדיהם קבלו הערות והתקדמו בסולם הדרגות וכל העניין נשכח מלב. החריג שמלמד על הכלל היה שר החינוך יוסי שריד ז"ל שהורה על ציון יום השנה לטבח וזכה לשלל גינויים וגידופים. כי במדינה שבה שרים קוראים לצאת לתפילות המוניות כאמצעי להורדת גשם ושר החינוך שלה מגבה חייל-רוצח מחד וקורא למעצרה הבלתי מוגבל של ילדה פלסטינית בת 16 שסטרה לחייל מאידך – אין מה לדבר על פקחות, על חינוך או על הפקת לקחים.

ובינתיים, גם אם בשוליים, משמח ומעודד לראות אקטים של סרבנות אזרחית, מעט אור שדוחה הרבה חושך בדמות התנגדות דקלרטיבית ומעשית של אנשי אקדמיה, טייסים, ואזרחים מן השורה שפועלים לצמצום רוע הגזירה; של רופאים שיטפלו בפליטים ללא תמורה, אנשי חינוך שיחנכו את ילדיהם, אחרים שיתרמו להם ספרים ונוספים שיכינו להם מרק חם בלילה קר. זו ישראל האותנטית. זוהי מורשת יהודית אמיתית.

והיות וגירוש הפליטים יוצא כעת מן הכוח אל הפועל, יתכן שזה המקום לומר לעוסקים במלאכה הבזויה, החל מן המחוקקים וכלה בשלוחיהם בכוחות האכיפה, שלא לעולם חוסן. להזכיר להם שאזרחי ישראל לא השלימו בעבר ולא ישלימו בעתיד עם ריקבון מוסרי וידעו לבוא חשבון – הן פוליטית והן משפטית עם מי שנתן יד לדבר עבירה, גם אם ברשות, בסמכות ואף בעידוד אנשי שררה. שגם אם החשבון הזה מגיע לפעמים באיחור או באופן חלקי, החשבון בוא יבוא:

"ולאחר שהוציא בית הדין את הגזר / יש לפנות בדחיפות (לא לנוח)/ אל דברים שגם הם חייבים מאסר/ אל סגנון-המחשב והלכי רוח./ אל רוחות ונטיות נודעות שרווחו/ורווחות גם כיום. במקרים כמו אלה/ לא יוכלו הן לומר: לא ידינו שפכו./ שכן יש להן יד. יש להן חלק./ ... כך או כך יש לגשת אל זו המלאכה/ ולגשת בתוקף ובמרץ./ גם בכלי החברה, גם בכלי-ממלכה/ שיפנו גם אל שורש וגם אל צמרת/... ובייחוד, כמובן, לסכל מעשי/ עריצות ושרירות (מאת מי זאת  ירשנו?)/ להוכיח פשוט כי העסק הזה/ מסוכן לעושהו שכן נענש הוא./ מדינה שאין נעשית בתוכה/ עבודה שכזאת - עוד מציץ בה התוהו./ וישנה בעניין הזה הזנחה/ לא היתה בכל תחום מתחומינו כמוה" (נתן אלתרמן, הטור השביעי,24 באוקטובר 1958)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו