בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודי אתיופיה, שוב עבדו עלינו

55תגובות
קייסים אתיופים בהפגנה נגד גזענות, תל אביב 2015
תומר אפלבאום

כל המילים הגבוהות שנאמרו בהקשר להחלטת הממשלה על הכרה במורשת של יהודי אתיופיה (כמו, למשל, "לראשונה מאז מבצע שלמה בצעד היסטורי מכירה הממשלה במורשת יהדות אתיופיה") הן תעודת עניות לאינטליגנציה הציבורית בכלל ולזו של הקהילה האתיופית בפרט. כבר ב-1992, החליטה הממשלה דאז למנות 57 קייסים ו-16 רבנים לעדה האתיופית (החלטה 477). ההחלטה הנוכחית היא החלטה טכנית ובהחלט לא היסטורית.

כבר ב-1992 אימצה הממשלה את החלטות הוועדה הבינמשרדית להסדרת מעמד הקייסים והכריזה על שיבוץ קייסים במועצות הדתיות, שבתחום פעולתן קיימים ריכוזים של עולי אתיופיה. הדבר נועד, בין היתר, להקל על המוסדות הקולטים את יהודי אתיופיה ועל העולים עצמם, הגם שהיה מדובר בפתרון חלקי.

אבל בהודעה האחרונה, שהוציאה מחלקת הדוברות במשרד ראש הממשלה, נכתב כי "המתווה שאושר כולל הכרה היסטורית בקייסים (כהנת ביתא ישראל) כרועים רוחניים עבור יהודים יוצאי אתיופיה, ובכך הוא מסדיר את מעמדם כחלק ממערך שירותי הדת. צעד זה מהווה הכרה במורשת העתיקה והייחודית של יוצאי אתיופיה גם בתחום שירותי הדת".

גם רבנים, מתוך הקהילה ומחוץ לה, וגם הקייסים עצמם טוענים שהחלטת השרים, שהוגדרה על ידי התקשורת ועל ידי בעלי עניין פוליטיים כ"צעד היסטורי", אינה אלא צעד טכני-כמותי של תוספת תקנים לאותה החלטה משנת 1992. ואולם, כבר ב-2010 התווספו 6.5 תקנים לטובת 13 קייסים בחצאי משרה (החלטה 1562), אך מטרתה של החלטה זו היתה בזמנו להכחיד את מוסד הקייסים אחת ולתמיד, כפי שנכתב בה: "הממשלה רואה בכך סופו של מהלך ומכאן ואילך  לא יאושרו תקנים נוספים ולא יוסמכו קייסים נוספים בישראל. שירותי הדת יינתנו על ידי רבני הערים כמקובל".

הסיפור של הקייסים נטוע בתוך סיפור רחב של הרבנות הראשית לישראל על עוצמתה הרבה. משנת 1984 הוחלט כי תקנים של רבנים ראשיים של ערים אינם מתחדשים עם מותו של הרב, מה גם שלא ניתן לפטר אותם. הרב הדנה יוסף, "הרב הראשי של העדה האתיופית", הוא לא רב ראשי, אלא לכל היותר פקיד ממשלתי בכיר. אנחנו יודעים מה זה פקיד ממשלתי, אבל רב ראשי של העדה האתיופית - כנראה שרק אלוהים יודע מה זה אומר.

מעניין ש-20 תקנים הלכו לקבר יחד עם 20 קייסים, שנתנו את נשמתם לבורא. במקום להשאיר את התקנים של הקייסים המנוחים לקהילה האתיופית, נכתב בהחלטה הנוכחית שהרבנים רשאים לאייש אותם או לא לאייש אותם כראות עיניהן תוך חמש שנים. כלומר, המועצות הדתיות הן שמחליטות אם יש להמשיך את התקנים הללו וכיצד מעבר לחמש שנים.

כך שלא רק שלא מדובר באירוע היסטורי, אלא מדובר בתקנים שכבר היו בידי הקהילה האתיופית ופשוט הוחזרו לה. זה רק עוד שלב במחיקה איטית וצינית של ההנהגה הרוחנית האתיופית, מה שמוסיף חטא על פשע ועוד מלווה במחיאות כפיים סוערות של טיפשים ונאיבים במקרה הטוב ומטעי ציבור במקרה הרע.

נ.ב. כשמישהו כותב "יהודים יוצאי אתיופיה" או "אחינו היהודים", תמיד יש לחשוד בו שהוא עדיין מטיל ספק ביהדותינו, או בכך שאנחנו אחים של מישהו כמאמר הפתגם "על ראש הגנב בוער הכובע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו