טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי שלא מתגייס נידון לעוני

51תגובות
הפגנה של הפלג הירושלמי נגד מעצר תלמידי ישיבה שלא התגייסו, השבוע
אמיל סלמן

בלהט המשבר סביב חוק הגיוס עסקו הכל בחישובים פוליטיים שונים, אך לא בעניין עצמו: גיוס חרדים לצה"ל והמשמעות הכלכלית של הפטור מגיוס, שמקבלים אלפים מהם בכל שנה.

יש להודות, צה"ל מסתדר כיום בלי החרדים. ייתכן אפילו שהמצב הזה נוח לו משום שעלות גיוסם של בעלי משפחות, כפי שרבים מהחרדים, כפולה מעלות גיוס רווקים בני 18, וגם אופציות השירות מוגבלות.

אך נניח לרגע לשאלות התפעוליות של הצבא וגם לשאלה הערכית של השוויון בנטל, ונתמקד בבעיה הקשה באמת שבאי־גיוסם של חרדים לצה"ל: העובדה שאינם נושאים בנטל השירות היא בין השאר תולדה של מערכת חינוך מפגרת, שתוצאתה היא היעדר כלים מקצועיים לחיים מודרניים ומסלול חיים של עוני, ללא אפשרות למוביליות חברתית.

בנסיבות אלה, הדרך היחידה של החרדים לשרוד היא ליצור כוח פוליטי משמעותי, שייתן מענה למצוקות הכלכליות ויעגן את הסדרי החיים הייחודים שאימצו לעצמם. הכוח הפוליטי נגזר משיעורי הריבוי הטבעי הגבוהים באוכלוסייה החרדית, שמהווה כיום כ–11% מהאוכלוסייה בישראל; עד 2060 חלקם באוכלוסייה יזנק ל–32%.

משלחת מארגון ה־OECD שביקרה כאן בתחילת השבוע הציגה ניתוח, שהזכיר את הטרמינולוגיה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשאמר בראיון ל־TheMarker לפני חמש שנים: "בניכוי הערבים והחרדים — מצבנו מצוין". הארגון סקר את מצב העוני בישראל המדורגת כבעלת שיעור העוני הגבוה ביותר במדינות הארגון, אך מצא לנכון לציין ששיעורי העוני ללא חרדים וערבים מציבים את ישראל במקום דומה לממוצע ב־OECD.

בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות שהממשלה תעשה מאמצים גדולים לריסון המגמה — אם באמצעות עידוד אפקטיבי של גיוס לצבא ולשירות לאומי, אם בתמריצים לשילוב בשוק העבודה ואם בטיפול אמיתי במערכות החינוך במגזר הערבי והחרדי, שמניבות הישגים דלים.

באשר לאוכלוסייה הערבית, החלטה 922 של הממשלה לצמצום הפערים שלה עם החברה היהודית היא צעד חשוב, אך מינורי, ביחס לצעדים הנדרשים.

באשר לחרדים, ממשלת הימין הנוכחית אינה בונה על הסדר מדיני, או על מציאות שתייתר את הצורך בכוח צבאי בטווח הנראה לעין. לכן היא מעתירה על צה"ל תקציבים וציוד כדי לבצר את עוצמתו. אולם הפטור שהממשלה מעניקה לחרדים בחוק הגיוס הנוכחי מלמד שהיא מבססת את הכוח הצבאי הנוכחי והעתידי על כל מי שאינו חרדי.

משמעות הדבר בטווח הרחוק שכבר לא יהיה פטור למיעוטים, אלא שירות למיעוטים. על פי נתוני הלמ"ס, האוכלוסייה הלא חרדית והלא ערבית מהווה כיום 68% מהאוכלוסייה הכללית, עד 2060 חלקה יצנח ל–48%.

זה מעורר שאלות על זהותו ותפקידו של הצבא במדינה בה הרוב אינם משרתים בצבא, אבל יותר מכך מחדד את אחד הפרדוקסים הגדולים של החברה הישראלית: דווקא האוכלוסיות שאינן משרתות בצבא ויכולות להקדיש את שנות השירות המשמעותיות לצבירת השכלה ולביסוס מעמדה בשוק העבודה, הן האוכלוסיות העניות בישראל.

הדבר קשור כאמור למערכות החינוך המפגרות, אבל הפערים מתחדדים גם בגלל שהשירות הצבאי מעניק למשרתים הכשרה מקצועית, ניסיון פיקודי, נטוורקינג וגם נקודת זינוק בתום השירות באמצעות מענקים ומלגות המיועדים ליוצאי צבא.

השוויון בנטל הוא ערך חשוב לאוכלוסייה המשרתת, אבל המסר החשוב ביותר לגביהם הוא שהמערכת הצבאית תורמת תרומה מכרעת למוביליות חברתית בישראל. מי שלא עובר דרכה, סיכויו לחיות חיי עוני גדולים יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#