בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיילים היורים הם הילדים של כולם

46תגובות

בימים האחרונים עולה בראשי זיכרון של מסע הרצאות משנת 1991. יחד עם צעיר יהודי בגילי, עברנו במשך חודש מעיר לעיר בשוודיה ודיברנו בפני קהלים מגוונים על המזרח התיכון. הביקור התקיים בהזמנת עמותה בשם "שותפות לשלום" ובסיוע ישיר של שגרירות שוודיה בישראל. הקהל בהרצאות נע בין פוליטיקאים מקצועיים ואנשי תקשורת, לבין סטודנטים, תלמידים או מורים, ולעתים גם חבורה חמודה ומנומנמת של מבוגרים, שטרחו ובאו לכנסייה בכפר נידח מעבר למעגל הארקטי.

זה היה מייד אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, ההיא עם מסכות האב"כ, נחמן שי, "נחש צפע", הטילים העיראקיים על ישראל, "האמא של כל המלחמות" ועוד זכרונות. עמדתי אז ביחס למלחמה היתה מאוד לא פופופלרית בחברה הערבית, וזאת בלשון המעטה. היא הסתכמה בנקודות הבאות. א: הפלישה העיראקית לכווית איננה מקובלת, גם אם מבחינה היסטורית מה שמכונה כווית היא בפועל אדמה עיראקית. ב: זו שיטה פסולה לפיתרון סיכסוכים. מי שמגנה את האלימות והתוקפנות הישראלית כלפי הערבים, חזקה עליו שיגנה אלימות פנים-ערבית. ג: ישראל (יצחק שמיר) היתה מניע חזק שדחף את האמריקאים לתקוף, אבל להפציץ אוכלוסיה אזרחית בטילים הוא מעשה אלים ואינו מקובל. ד: ארה"ב היתה ונשארה מעצמת רשע ואסור לה ולבני בריתה לתקוף את עיראק. יש ליישב את המשבר בדרכים של מו"מ. ואם כבר מעלים זכרונות, אזכיר לישראלים המזועזעים ממה ש(לא)קורה היום בסוריה, כי במלחמה ההיא, אסד האב היה לצד מעצמת הרשע.

אחת ההרצאות התקיימה בפני קהל סטודנטים ומורים למדעי החברה והרוח, שהפגינו התמצאות מדהימה במתרחש במזרח התיכון, יחסית לקהל דומה בארה"ב, למשל, שם הבורות עוד יותר מדהימה מההתמצאות של השוודים. כשהצגתי את עמדתי בפני הקהל, נעמדה לפתע גברת באמצע שנות השלושים לחייה, עם תווי פנים מזרחיים והתחילה לצעוק עליי בערבית: מי אתה בכלל?! את מי אתה מייצג? אתה פלסטיני?! לאחר שעניתי לה בערבית, למורת רוחו של הקהל, שביקש שנעבור לאנגלית, שאני מייצג את עצמי בקושי, ושאני פלסטיני ומתבייש בחיבוק של ערפאת עם סדאם, היא התרגזה עוד יותר, צעקה עוד ואפילו התחילה לבכות.

הסתבר שהיא חברה בנציגות הרשמית של אש"ף בשוודיה. לאחר ההרצאה, שוחחנו בארבע עיניים, השלמנו, נתתי לה קפה שהבאתי מהמולדת שעבר קלייה ביתית על ידי אמי ואף אכלתי אצלה בבית ארוחת צהריים, דבר שהיה אז בלתי חוקי במדינת ישראל (כי היא נציגה של אש"ף). לקראת סוף המפגש היא אמרה לי "אתם הפלסטינים בפנים (בישראל) משלים את עצמכם שיש אפשרות לדו-קיום בשלום עם היהודים. אין הבדל עקרוני בין ימין לשמאל אצלם. ההבדל רק בדרך אבל המטרה אחת".

תיעוד הירי - דלג

כבר אקדים ואומר שלמרות שעד היום אינני מסכים עם האמירה של הגברת, עולים בי לאחרונה תכופות הרהורי כפירה: יכול להיות שהיא צדקה? לאחר שנים שבהן אפילו אותנו הערבים בישראל אילפו שהיטלר הוא הבייבי של היהודים, ואסור לדבר במונחים של שואה על אף השמדת עם אחרת, יש כעת עליית מדרגה במנטרה של "אסור להשוות".

לפי נוה דרומי ("הארץ", 7.4), אסור לחברת הכנסת מיכל רוזין להשוות בין יציאת מצריים של היהודים, לבין צעדת השיבה של הפלסטינים, ואם היא עושה זאת, הדבר מעיד על בורות. את דרומי כמובן לא מעניין שאין לאקסודוס העברי הזה תיעוד ארכיאולוגי כלשהו, ועל הדרך היא בזה ל"אנשי רוח" ישראלים שעושים את ההשוואה. "בורות היא עניין של בחירה", כותבת דרומי. ובכן, לדעתי גם גזענות. היא מעלה על נס את מאבקם של היהודים למען הקמת בית לאומי, מתעלמת מהתמיכה שקיבל מאבק זה מעמים אחרים ופוסלת את מאבקם של הפלסטינים למען אותה מטרה בדיוק. היא מתרעמת על כך שיש חוגי שמאל בישראל שתומכים בשאיפות הפלסטיניות. בעיניה, הרצח בדם קר של 17 פלסטינים התרחש כי השתתפו בצעדת טרור. למעשה, עבור דרומי ודומיה, עצם היות הפלסטינים בחיים היא טרור.

מי שזקוק להוכחה נוספת וחותכת לניצחון הגדול של הפשיזם הישראלי ימצא אותו בדבריו של אליעזר קשתיאל, ממכללת "בני דוד" שבעלי ("הארץ", 9.4). דבריו על "חובת כיבוש הארץ" הם לא פחות מהסתה לרצח עם, הסתה להשמדה, הסתה לשואה. קשתיאל נתמך על ידי משלם המיסים הישראלי, בין השאר על ידי, ועדיין לא שמענו שר או נושא משרה רשמי אחר מגנה את דבריו. הרבה יותר חמור מזה, האם אבי גבאי ויאיר לפיד בלעו את הלשון? תמר זנדברג? היא עדיין במרצ או עברה רשמית ל"ישראל ביתנו"?

כשהתפוצצה פרשת אלאור אזריה, התמיכה בו הלכה והתגברה מיום ליום ("הילד של כולנו") עד שהגיעה לראש הממשלה ושריו, אבל היו גם לא מעט גינויים למעשה שעשה. עונשו היה מגוחך והוא קיבל הפחתה משמעותית בו. נראה כי במקרה של החיילים היורים והנהנים לא יהיה צורך במשפט. הם באמת הילדים של כולם, מזנדברג ועד כהנא חי, כולל הקצוות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו