בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טעות ימנית אוטומטית פרוידיאנית

67תגובות

"בחג הפסח נספר לילדינו שגירוש אינו אנושי, שההיסטוריה היהודית אינה רק העבר, אלא ציווי מוסרי שבלעדיו לא למדנו דבר. הרי ׳בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים׳. אנחנו לא נהיה פרעה. בחג הזה, נשב מסובין ונאמר בקול רם שבשמנו לא מגרשים פליטים ומבקשי מקלט״.

הברכה הזו שלי לאזרחי ישראל בפסח, הקפיצה רבים בימין, שתקפו את ההשוואה בין התנהגות פרעה לעם היהודי לבין התנהגותנו לעמים אחרים. כהרגלו בדמגוגיה, הימין ימצא כל דרך לתקוף את כל מי שמעז להציב בפניו מראה. בתוך מותקפי החרדה נכללת גם נוה דרומי ("הארץ" 7.4), שבמאמרה טעתה לכתוב שהשוויתי בין בני ישראל במצרים לפלסטינים בעזה. בפועל השוויתי את הקשחת ליבו של פרעה להתעמרות של ממשלת ישראל בפליטים ובמבקשי המקלט.

אבל דווקא בטעותה הימנית-האוטומטית והפרוידיאנית הזו - היא צדקה מאד ואף דייקה. כי זו חולשתו הגדולה של הימין, הוא יודע שאכזריות ודיכוי של מיליוני הפלסטינים בכיבוש, משחיתים. השנאה, האלימות וגסות הלב לא נשארים בצד אחד של המחסום. כי מי שמתעמר בחלש אחד, עלול להתעמר בכל אחד. אכן צודקת, גם ביחסנו לעם השכן לנו שחי בקרבנו, וגם כלפי עם נרדף שברח אלינו וביקש אצלנו מקלט- אנחנו פרעה. אנחנו מתעמרים, מקשיחים את ליבנו, מענים וממררים את חייהם של כל מי שאינו בן עמנו.

אם בזיכרון ושכחה בדבר מהות יהדותנו ועברנו עסקינן, בואו נדבר על זה, הרי גם זיכרון ושכחה הם עניין של בחירה. הימין הלאומני, בוחר לזכור שלהיות יהודי הוא להיות קורבן מפוחד שנאבק על הישרדותו. מרוב התקרבנות, מדינת ישראל הפכה להיות מדינת שונאי זרים- מבקשי מקלט ופלסטינים. הגיע הזמן להסיר את המסיכה ולחשוף שאחרי 50 שנות שנאה, הרס וחוסר מוסר אנחנו כבר לא קורבנות. ישראל של 2018 היא מדינה חזקה, עם צבא מיומן וכלכלה מבוססת. בידנו היכולת לקלוט את מבקשי המקלט שמתדפקים על דלתנו ולאפשר להם חיים בכבוד, עד שיוכלו לחזור לבתיהם.

מיכל רוזין מוצאת מכנה משותף בין צעדת חמאס לסיפור יציאת מצרים - דלג

הימין הלאומני בוחר לשכוח את החמלה היהודית, את אהבת הגר, את העובדה שנסיון העבר הקשה שלנו בגלות מצווה עלינו דווקא לחמול על אלו שזקוקים לנו, עכשיו שאיננו עוד חלשים ונזקקים.

הימין הקנאי, כמו כותבת המאמר, מאמין בעליונות יהודית, ומי שלא מתיישר עם תיאוריות הגזע שלו, מואשם באוטו-אנטישמיות ואמונה בנחיתות יהודית. אבל בין עליונות לנחיתות יש מקום טוב באמצע: שוויון בין כל בני האנוש.

אם להיות יהודי זה לרמוס ולשנוא, להיות לאומן, קנאי ושמרן, ולהתעטף אחר-כך בגלימת המסכנות של הקורבן, אז אני וחבריי לשמאל לא יכולנו לשכוח את יהדותנו, כיוון שמעולם לא היינו יהודים שכאלה. זו לא היהדות שלי, לא הציונות שלי ולא חזון מדינת ישראל לפי שקבעה מגילת העצמאות.

המוסר היהודי שלי דוגל בשוויון בין העמים, בין המינים והמגדרים, בין הדתות והאמונות, ובין אדם לאדם. המוסר היהודי שלי מצווה עלי להיאבק למען החופש של כל אדם ואשה להתקיים בכבוד, ללא הבדל דת, גזע, מגדר, ונטייה מינית. אני אגן על זכותם של דתיים לקיים את דתם, אך לא על חשבון רמיסת חילונים, נשים, להט"בים וזרים. זו היהדות שלי.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם מרצ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו