בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום המוקדש לבעלי חיים ולחוקרים שאיבדו את החמלה

35תגובות
עכבר לבן מונח על ידיים עטויות בכפפות
NATACHA PISARENKO / ASSOCIATED PRESS

היום חל יום ההזדהות הבינלאומי עם בעלי החיים במעבדות. כמו בכל שנה, מתקיימות פעילויות על מנת להעלות את המודעות לסבלם של בעלי החיים במעבדות המחקר. בניגוד למה שנהוג לחשוב, חלק גדול מאוד מהניסויים בבעלי חיים אינו מיועד לטובת ייצור תרופות, אלא למטרות אחרות. בשנת 2016, השנה האחרונה לגביה פורסמו סטטיסטיקות, כמעט שליש מבעלי החיים נוצלו עבור תעשיית המוצרים מן החי. ניסויים אלו פוגעים לא רק בקורבנותיהם, אלא גם בבני אדם.

זה לא מקרי שאין הרבה מידע על מה שמעוללים לבעלי החיים במעבדות, ועבור אלו מטרות. בפרויקט "גילוי לב", של האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, אנחנו שומעים את סיפוריהם של מי שנטלו חלק בניסויים בבעלי חיים. בכל פעם אנחנו שמחים לפנייה חדשה, של אדם נוסף שביצע ניסויים בבעלי חיים בעבר, הבין שמדובר בטעות מוסרית ומדעית, ומסכים לדבר על כך. ובכל פעם אנחנו שוכחים כמה השיחות הללו קשות.

פרויקט גילוב לב - דלג

הסיפורים הם בלתי נסבלים, לדובר ולשומע. חוקרת שהשתתפה בהרג מיותר של אלפי עכברים החלה לבכות באמצע הראיון. חוקרת אחרת עצרה באמצע ואמרה: "אתם בטח ממש שונאים אותי עכשיו". מישהי שלא מצליחה לשכוח את מבטו של גור קופים שגסס במעבדה שבה עבדה, אחרת לא תשכח כלב אחד שכל כך רצתה להציל. אין ספק שישנם במעבדות מחקר מי שאדישים לסבלם של בעלי החיים. אבל שמחתי להכיר רבים שמשימות הפגיעה בבעלי החיים היו קשות עבורם, והדרישה לאכזריות היא שהכריעה לבסוף והם החליטו לחדול מכך.

ברור לכל בר דעת שהנעשה לבעלי החיים במעבדות - מכליאתם, דרך הפגיעה המערכתית בהם ועד הוצאתם להורג (בעלי חיים רבים מומתים בסוף הניסוי פשוט כי אין מי שיטפל בהם בהמשך חייהם) - הוא מחריד. ראוי לחשוב מה קורה אצל חוקרים צעירים, כיצד הם נאטמים לסבלם של בעלי החיים עד שאינם רואים בהם יותר יצורים שיש לחשוב עליהם במונחים בסיסיים של כבוד, חמלה ורחמים. תמר מרי במחקרה, שבו ראיינה חוקרים במעבדות, שמעה חוקרים צעירים החושבים על מעשי הנאצים כשהם מביטים בעבודתם שלהם, ואילו חוקרים מבוגרים יותר הביעו חוסר אכפתיות נוכח סבלן של חיות המעבדה.

כשקראתי על "בור הייאוש", מתקן נורא שנבנה באוניבסרסיטה בארה"ב בשנות ה-70,  ובו החוקר הארי הארלו היה משאיר גורי קופים לבדם במשך חודשים, תהיתי האם קיימת הערכה פסיכולוגית לנסיינים - שמא יש בהם נטייה כלשהי להנאה מפגיעה בבעלי חיים. היום, ככל שאני מדבר עם יותר ויותר אנשים שעבדו במעבדות מחקר, אני חושב שלצד האפשרות הזו, ישנו גם המקצוע, שמקשיח ואוטם את החוקר עם השנים.

קל מאוד להגיע למצב שבו זה נראה הכרחי ומוצדק לפגוע ביצור חסר ישע, רק כי קיבלנו הוראה לעשות זאת מאדם בעל סמכות, כפי שניתן ללמוד בקלות בניסוי של מילגרם. אני רוצה להאמין שאם הייתי מקבל הוראה כזו, הייתי מסרב. בינתיים נותר לי רק לקוות ולבקש מאחרים שנמצאים שם, מול בעלי החיים במעבדות, לעזוב אותם לנפשם. זו לא אשמתם שאתם מבצעים מחקר. הם לא רוצים לסבול ולא בחרו במותם.

הכותב הוא מורה ורכז פעילות השטח והתקשורת של האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו