בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חרדיות מנוצלות, לתפארת מדינת ישראל

47תגובות

"די, נמאס כבר", אמרה לי אשה חרדית כשביקרתי לפני כמה שנים ב"חממה טכנולוגית" שבה עובדות נשים חרדיות בלבד. "אני מרגישה כמו קוף בגן חיות. כל יום מגיע לכאן אח"מ אחר, נפעם ונרגש לראות נשים חרדיות עובדות מול מחשב. אנחנו בסך הכל מנסות לעבוד ולפרנס את המשפחה שלנו בכבוד. תפסיקו להתפעל מאתנו כמו מילדות קטנות שהצליחו מעל ומעבר".

קיבלתי את הביקורת שלה. אני תוהה אם עובדות ועובדים במגזרים אחרים במשק "נהנים" מאותה כמות מבקרים המתפעלים מעצם העובדה שהם עושים את עבודתם. אבל אז כתבה ב"דה מרקר" הדהדה את החלק השני של מה שאמרה אותה עובדת, שהיא מנסה לעבוד ולפרנס את משפחתה בכבוד. הנתונים שהוצגו בכתבה מדברים על שכר נמוך במיוחד. לכאורה, מדובר על נשים חסרות הכשרה וניסיון. אך השוואה מאירת עיניים ביניהן לבין נשים שאינן חרדיות, באותה רמת הכשרה וניסיון, מלמדת על פערים עצומים, שקשה להסבירם.

האפשרויות העומדות בפני הנשים, כפי שהוצגו בכתבה, היו עבודות ממוקדות לנשים חרדיות, דרך חברות כוח אדם ספציפיות, או מציאת עבודה בשוק הפרטי, במקום חילוני, על כל המשתמע מכך. הגיוני שאשה חרדית תעדיף, לפחות בשנים הראשונות בהן היא רוכשת נסיון מקצועי ומקימה משפחה, לעבוד במרחב "בטוח".

אך חוץ משתי אפשרויות אלו, הנה הצעה שלישית: המעסיקים בחממות הטכנולוגיות יכולים להעלות את השכר לרמה שהיא בין השכר המקובל בשוק לשכר המקובל בחממות. נכון, על כל משרה בחממה טכנולוגית כזו יש קופצות רבות. נכון, מאחורי המעסיקים עומדות חברות פרטיות שמתעניינות במיוחד בשורת הרווח שלהן. ובכל זאת, מדובר בנשים חרוצות, בעלות מוסר עבודה גבוה במיוחד. הנשים האלו מעולם לא לוקחות הפסקת סיגריה (הן לא מעשנות), לא גולשות להנאתן באינטרנט (הוא מסונן) וככל שאני מכירה אותן, מחזירות למעסיק גם את חמש הדקות שהקדישו לברכת המזון.

יאמרו המגוננים, וחלקם אף צוטטו בכתבה, שמדובר במקומות עבודה ייחודיים ומופרדים מגדרית, קרובים לבית, בשעות נוחות ומותאמות לאמהות. הכל נכון. הכתבה אף עוררה שיח בפורומים ובאתרים חרדיים, שבהם כתבו נשים שהן פנו לעבוד בחממות הטכנולוגיות מתוך בחירה, כדי לעבוד במקום נפרד ובתוך הקהילה.

גם אם מדובר בבחירה, האם זו סיבה לשלם לנשים שכר כל כך נמוך? ויותר מזה – האמנם זו בחירה? בחירה מתוך כמה אפשרויות בדיוק? בחירה של מי שכל חייה לימדו אותה לשאת בעול ולהסכים לכל מה שדמויות (גבריות) סמכותיות אומרות לה היא לא בדיוק בחירה הוגנת. זאת בחירה של מי שיודעת שמצופה ממנה ללדת שבעה ילדים בממוצע במהלך עשור ובמקביל גם לפרנס משפחה. זאת בחירה של מי שתחזור מהעבודה המאומצת בחממה לאינספור המשימות שבית דתי ברוך ילדים דורש (וזו עבודה שכוללת גם שבתות וחגים). זו בחירה של מי שלא חושבות אפילו שהן יכולות להתארגן, להתאגד, להתמרד, לומר "לא!" לכל מי שחושב שאפשר לנצל אותן בכל מקום שהן נמצאות.

ונאמר שיחליטו המחליטים להקים חממה טכנולוגית עבור גברים חרדים. שטח סטרילי מנשים, אינטרנט מסונן, מדפים מלאי ספרי קודש בקפיטריה, מניין לשלוש תפילות – הכל מותאם לאוכלוסיה זו. האם מישהו יעז לשלם להם שכר כל כך נמוך? אני בספק.

ד"ר רבקה נריה-בן שחר היא מרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר וחוקרת אורחת באוניברסיטת הרווארד ובמכון הדסה ברנדייס שבמסצ'וסטס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו