בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חברה בה טקסט כזה יכול להיאמר, היא חברה חולה

29תגובות

כתבתו של אהרון רבינוביץ "בלי נידוי ובלי לשבת שבעה, בחברה החרדית כבר לא מתנכרים ליוצאים לשאלה" ("הארץ", 27.4) מציירת תמונה כמעט אידילית בנוגע לקשר שבין משפחות חרדיות לילדיהן היוצאים לשאלה. נראה שכאשר הנורמה השלטת היא נידוי והתעלמות מוחלטת מקיומם של הבן או הבת, כל התרחקות קלה מהתנהגות לא אנושית זו מתקבלת אצל מי שגדל וצמח בתוך הדוקטרינה החרדית כמשב רוח מרענן, כמהפכה.

ואולם, קריאה ביקורתית של הכתבה חושפת כמה חוליות חלשות בשרשרת הטיעונים של הכותב. ראשית, יש להסתכל על האכסניה שבה מתפרסמת הכתבה. אף שרבינוביץ עבד עד לאחרונה בכמה כלי תקשורת חרדיים, הוא מעולם לא פרסם כתבה כזו באחד מהם. הוא יודע היטב שהתקשורת החרדית אינה יכולה לתת במה ולגיטימציה לקבלה ולהכלה של אלו שלדידם "יצאו לתרבות רעה". אפילו את הביטוי "יוצאים לשאלה" נאסר להדפיס בה.

שנית, הכתבה נפתחת בסיפורו של יעקב, יוצא לשאלה שהוריו קיבלו אותו כפי שהיה ראוי שכל הורה יקבל את בנו. יעקב מעיד שגם הסביבה קיבלה אותו ואת המשפחה. אבל יעקב מופיע בכתבה רק בשמו הפרטי, ללא שם משפחה וללא ציון יישוב מגוריו. הקורא היה בוודאי שמח לדעת היכן נמצאת סביבה מקבלת שכזו. יעקב, כמו כל היוצאים לשאלה שהתראיינו לכתבה זו, מעדיפים להישאר אנונימיים. ויש להם סיבה טובה לכך.

בנוסף ליוצאים לשאלה, כמה מהמומחים המצוטטים בכתבה חוששים להזדהות. פעם אחת מוזכרים "גורמים העוסקים בנושא" ופעם אחרת כ"מקור העוסק בנושא". בשני המקרים מעידים המקורות על פתיחות רבה בחברה החרדית. לו באמת הייתה פתיחות כזו, היינו מצפים שלא יפחדו לומר זאת בשמם.

תופעת היציאה לשאלה התרחבה מאוד בשנים האחרונות, ומובן שעם הגידול מגיע גם הגיוון. אנו פוגשים תופעות שונות, זרמים שונים ומגמות סותרות בדיוק כפי שהיה צפוי לפגוש בקרב אלפי משפחות המתמודדות עם משבר. ואכן, כשהעוגה גדלה גם הפרוסות  גדלות בהתאמה, ואנו מוצאים משפחות רבות יותר המעזות ללכת נגד הזרם ולקבל את בניהן ובנותיהן. אבל מכיוון שמספר היוצאים לשאלה גדל בקצב מהיר, מספר הצעירים שמשפחתם מתנתקת מהם גם הוא הולך וגדל.

כתבתו של רבינוביץ ממשיכה את הגישה החרדית המקלה ראש בסבלם של מי שנותקו ממשפחותיהם ומטאטאת מתחת לשטיח את קשרי המשפחה המעוותים בחברה המתיימרת לייצג את ערכי המשפחה היהודית. לפני חודשים אחדים, לאחר מותו של הרב שטיינמן, שנחשב מנהיג הזרם ה"מתון" בחברה הליטאית, הוא צוטט באתר "בחדרי חרדים" מספר כיצד כמה פעמים ביום מגיעים אליו הורים המבקשים ממנו להתפלל על בנם שימות (כדי שלא יחטא כחילוני).

חברה שבה טקסט כזה יכול להיאמר ואז להיכתב בגלוי, שבה סיפור כזה יכול בכלל להיות מסופר, היא חברה חולה וכנראה גם תחת חרדה. היא בוודאי אינה תואמת את הכותרת האופטימית לכתבה, לפיה "בחברה החרדית כבר לא מתנכרים ליוצאים לשאלה". את המציאות האמיתית פוגשת עמותת ה.ל.ל מדי יום, מאחר שבכל שנה מצטרפים אליה מאות צעירים וצעירות, שהקשר לעולמות ילדותם נקטע באכזריות כדי שהחברה החרדית תוכל להמשיך ולשמר את חומות ההפרדה אל מול העוני והאינטרנט המאיימים להפילן.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת ה.ל.ל – האגודה ליוצאים לשאלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו