בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני גאה להיות יהודי שחור

48תגובות

קו ישר נמתח בין התייחסות הרבנות בישראל לחברי הקהילה האתיופית, כפי שראינו במקרה יקב ברקן, לבין התעלמות הממשלה מהחלטה מספר 716, שהתקבלה בשנת 2015, לפיה יש להעלות את שארית יהודי אתיופיה הממתינים זה 20 שנה לעלות לישראל ולהתאחד עם בני משפחותיהם.

בסוף שנת 2017, ביקר הרב הראשי ליהדות אתיופיה, הרב ראובן וובשת, את הקהילה היהודית באתיופיה. בחוות דעת שפרסם לאחר מכן, הדגיש וובשת את הדבקות של הממתינים לעלייה להלכה ולמצוות היהדות. הוא ציין שצריך לזרז את עלייתם של הממתינים מקרב שתי קהילות יהודיות, זו שבגונדר וזו שבאדיס אבבה. שנתיים קודם לכן כבר התקבלה החלטת ממשלה מספר 716, שקבעה את אותו הדבר.

ביוני האחרון, התקיימה ישיבת שרים, בה הממשלה היתה אמורה להחליט על העלאתם של 8,000 יהודים המחכים במחנות אדיס וגונדר. אבל הוועדה פוזרה בלי שום החלטה ובלי לקבוע תאריך לדיון נוסף בנושא. הסיבה: הממשלה עדיין סבורה שיהדותם של משפחותינו, הממתינות במחנות, מוטלת בספק, בדיוק כפי שהרבנים החרדים סבורים. קיימת הלימה בין הממשלה לבין הרבנות. מישהו מופתע מזה?

זאת למרות שליותר מ-70% מהמשפחות במחנות באתיופיה יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה בישראל. זאת למרות שמדובר באנשים שמקיימים אורח חיים דתי. זאת למרות הדעה של הרב עובדיה יוסף ז"ל שלא הטילה ספק ביהדותם. זאת למרות שאנשים נמצאים ברשימות הקהילה היהודית מאז שנת 1999. זאת למרות שאלה הם אותם אנשים שעזבו את הכפרים שלהם לפני 20 שנה כדי לעלות ארצה, כמוני. אבל משום מה לי אשרו לעלות ארצה ולהם לא.

אנחנו זה יהדות אתיופיה ואנחנו מייצגים אותה בגאווה, למרות האנטישמיות שחווינו במשך השנים והדורות ולמרות הגזענות שאנחנו חווים כאן בישראל. ספרנו שבעה דורות אחורה בשביל להתחתן עם יהודים וכדי לשמור על יהדותנו. אף אחד לא יכול למחוק את זהותינו היהודית. אני כותב את זה בכעס רב.לא רק על עצמי אני כועס, אלא בכלל - אף אחד לא רשאי לקבוע איזה יהודי הוא יותר יהודי ואיזה פחות.

אני גאה להיות יהודי שחור. כשהייתי ילד קטן, ילדי הכפר קראו לנו בשמות גנאי כמו "קיילא" ו"פלאשה" על עצם היותנו יהודים. פירוש הכינויים הללו הם "אדם זר ללא ארץ". כן, היינו זרים במשך 2,000 שנה, יהודים בלי ירושלים ובלי ארץ ישראל. לפעמים, בעקבות שמות הגנאי שכינו אותנו, היינו רבים עם הילדים. כשזה היה נודע למבוגרים, הם היו מתרגזים על הילדים וכל הכפר היה יוצא למאבק עם השכנים הנוצרים. את הזכרונות האלה אף אחד לא יכול לקחת ממני.

אני שואל את עצמי כעת, אם מדינת ישראל אכן מבקשת להיות פתוחה לעלייה וקיבוץ גוליות, למה לא מגיע ל- 8,000 מאחינו ואחיותנו לעלות ארצה? מדוע הם צריכים לחוות אנטישמיות שם וגזענות כאן על אותו רקע - על רקע יהדותם? בכל שנה קולטת מדינת ישראל אלפי יהודים מכל העולם. בכל שנה משקיעה המדינה כסף על הסברה ושכנוע בקרב יהודים מאירופה וארה"ב שיבואו לחיות בישראל, אז למה היא לא מאפשרת ל- 8,000 יהודים שחורים, שקרועים ממשפחותיהם זה למעלה מ-20 שנה, להתאחד עם קרוביהם? התשובה ברורה - גזענות, הן של הממשלה והן של הממסד הדתי.

אני דורש מממשלת ישראל - שר הפנים אריה דרעי וראש הממשלה בנימין נתניהו, להפסיק לעכב את קיום החלטות הממשלה ולאפשר לקרובי המשפחה שלי לעלות לישראל. אני קורא להם, בשם כל המשפחות הכואבות, ליישם את החלטת הממשלה מספר 716 ובכך להפסיק את דמעותיהן של אלפי אימהות ישראליות, שלא יכולות לחיות עם בניהן ובנותיהן. 

הכותב הוא פעיל חברתי ורכז שטח במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו