בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני דווקא לא מקנא בסטודנטים של יובל אלבשן

382תגובות

אבן הראשה של האקדמיה היא האמת. יובל אלבשן, דיקאן הפקולטה למשפטים במכללת אונו, חטא לאמת במאמרו "אני מקנא בראשי אוניברסיטת תל אביב" ("הארץ", 8.7). הוא אימץ שקרים זדוניים, שהופצו על ידי הסטודנטיות שדרשו לחסום את כניסתי לאקדמיה והוסיף עוד דברי אי-אמת ולשון הרע משלו. את דרישתן האולטימטיבית למחוק אותי מרשימת המרצים מן-החוץ הוא חזר וכינה "הטלת ספק".

לא הייתה לי בעיה לו היתה הסטודנטית מביעה את דעתה על כך שאדם שהורשע במעשה מגונה ללא הסכמה לפני 12 שנים, ללא קלון, אל לו ללמד קורס בחירה באוניברסיטה עד סוף ימיו, זאת למרות שעד אז ומאז לא דבק בי רבב ולמרות שבית משפט השלום ובית המשפט העליון קבעו שאני כשיר לכל משרה ציבורית והכשירו את חזרתי לממשלה אחרי ההרשעה לתפקיד משנה לראש הממשלה, ואף נבחרתי לאחר מכן שוב לכנסת - אני משוכנע שבעיני רבים זאת תהיה מחאה תמוהה בנסיבות הענין, אבל זכותה.

אבל לא בהבעת דעה עסקינן, אלא במסע הכפשה שקרי וזדוני מצד הסטודנטית. חבל שדיקן פקולטה למשפטים כותב על כך מתוך בורות, חוסר ידיעה של העובדות וחוסר ידיעת החוק.

מכתב הסטודנטיות פותח בקביעה, שהקצינה המתלוננת במשפטי "עבדה תחתי". אין קביעה נבזית ושקרית מזאת. בית המשפט קבע במפורש, שלא זו בלבד שלא היו בינינו יחסי כפיפות או מרות מכל סוג שהוא, לא במישרין ולא בעקיפין, אלא שאפילו לא הכרתי אותה. סיבת הזדון ברורה: המכתב היה מיועד לבכירי הפקולטה למדעי החברה, על רקע הידיעות (שאין לי מושג אם מבוססות הן אם לאו) על מרצים שניצלו נשים, שהיו תחת מרותם. דבר השקר הזה בא לא רק להעליל עלי עלילת שווא, אלא גם להטעות את רשויות האוניברסיטה בסוגיה רגישה זאת. אבל המשפטן אלבשן גורס שזהו מעשה של "הטלת ספק".

הסיפא במכתב הסטודנטיות נועד להטעות ולסלף את כל מהות הכרעת הדין במשפטי ובייחוד את החלטות בג"צ החוזרות ונשנות בענייני. הן ידעו לצטט באופן סלקטיבי וציני דברים של בית המשפט בגנותי. לעומת זאת, הן התעלמו בצורה בוטה וזדונית מהקביעות המסכמות של בית משפט השלום שקבע ש"אין עסקינן בעבריין מין", שאין במעשי קלון ושאוכל להמשיך בעיסוקי הציבוריים כימים ימימה. קביעת בג"צ בשני דיונים נפרדים – שבהם דחה עתירות נגדי מפני שאינני "עבריין מין", אין בי "דופי מוסרי מובנה" ומאחר שמדובר ב"אירוע חד פעמי" – הועלמה בזדון מהמכתב ששלחה הסטודנטית הדר שגיא. אבל לגבי אלבשן, זוהי "הטלת ספק". ההרשעה של בית משפט השלום קדושה בעיני הסטודנטיות, אבל הקביעה של בית המשפט העליון והשלום, שאינני עבריין מין, נחשבת בעיניהן כקליפת השום.

ראוי היה שהמשפטן אלבשן יעיין בספרו של שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, "לשון הרע ולשון טובה", שבו אוסף פסקי דין במשפטי לשון הרע שהשופט דן בהם בעבר. הן הספר והן מחברו זכו לשבחי השופט פרופ' אהרן ברק. ברק שיבח את סולברג על שביסס את שפיטתו על "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" והילל את שיקול הדעת השיפוטי שלו ואת חינוכו המשפטי והשיפוטי. בספר, סולברג הביא את פסיקתו מ-2004 בתביעת לשון הרע של עורך מקומון בירושלים כנגד אהוד אולמרט, מי שהיה שר וגם ראש עיריית ירושלים. בקיצור רב, אולמרט כינה כמה פעמים את עורך "כל העיר", יוסי כהן, שהורשע שנים לפני כן בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים "עבריין פלילי". סולברג קבע, ש"עבריין פלילי" הוא "מי שחוזר ושונה בעבירות, מי שאורח חייו הוא עברייני". "יש לפרש את הדברים בעיני רוחו" של מי שהפרסום כוון אליו. לכן השימוש במלים "עבריין פלילי" הוא בנסיבות אלה הוצאת לשון הרע. אולמרט חויב בתשלום קנס והוצאות על לשון הרע.

חמור לא פחות – אלבשן רוכב על השקר שלוחמות "צדק" ו"אמת" ותומכיהם מפיצים כאילו לא הבעתי חרטה על הפרשה. בעימות הווידיאו עם הקצינה וכן בחקירתי הראשונה, הבעתי את רצוני להתנצל. בעת העימות בווידאו, פניתי במישרין וביקשתי להתנצל בפניה. היא סירבה לקבל את התנצלותי. בית המשפט עצמו קבע מפורשות שהבעתי חרטה, הגם שהיתה מאוחרת לדבריו. אבל אלבשן קובע - הפעם ללא ה"ספק" שהוא מהללו - שלא הבעתי חרטה.

לו היה קורא אלבשן את כתב האישום ואת הכרעת הדין הן בשלום והן בעליון היה למד שמעולם לא הואשמתי בשימוש בכוח ואלימות, כפי שאלבשן טוען כלפי. הטענה, שהתביעה שהגשתי היא "ניסיון השתקה", היא ההיפך מהאמת. אני דרשתי מהסטודנטית שגיא אך ורק להתנצל על השקרים הבוטים שאותם פירטתי. היא לא התייחסה לפנייתי, ואף הוסיפה השמצות בתגובותיה.

למשל, במכתב גלוי של שגיא היא הגדירה את בקשתי לקבל את מספר הטלפון שלה באמצעות איש תקשורת - כדי שמי שמייצג אותי יוכל להעביר לה את עמדתי - כהתנהלות "מאפיונרית". היא המשיכה להשתלח בי בחשבון הפייסבוק שלה, הגנה בדבקות על השימוש במונח "עבריין מין" ועוד הוסיפה כהנה וכהנה דברי השמצה ודיבה.

אלבשן מתריס כנגד ראשי האוניברסיטה כאילו שתקו אל מול מחאת הסטודנטיות ולא היא. הם דחו את תביעת הסטודנטיות מיד, בין היתר כי דרישתן היתה בלתי חוקית בעליל. לפי "חוק המירשם הפלילי", האוניברסיטה מנועה מלהביא בחשבון בשיקולי ההעסקה שלה הרשעה שהתיישנה. אלבשן אמור לדעת שהרשעתי התיישנה זה מכבר. אבל הוא מצטרף לאלה התומכים בהשתקתי, או בשימוש במילותיו שלו – גם ל"ציד מכשפים מסוכן ואלים שחייבים לצאת כנגדו".

אלא שאני, בניגוד ל"עצת" אלבשן, לא אירתע ואיאבק על זכויותיי הבסיסיות כנגד "צייד מכשפים" שרוצות ורוצים להשתיק מאבק זה, בחשש מפני האמת הפשוטה והעובדות לאשורן. כך גם אשמש קול לרבים, שהמקארתיזם-פמיניזם הקיצוני והמתלהם מרתיע אותם מלומר את דעתם בגלוי.

הנזק שגורמות הפמיניסטיות הקיצוניות והרדיקליות פוגע קשות בתנועה הפמיניסטית החשובה. כפי שאמרה לי דמות בכירה מאוד באוניברסיטה: "כתוצאה ממאבקן של הסטודנטיות חדלתי מלהגדיר את עצמי פמיניסטית". אלבשן – מתוך "תקינות פוליטית" מזויפת – רומס כל ערך שמשפטן בכלל ומשפטן אקדמי בפרט צריך לדגול בו ואינו מצטרף אלי למאבק כנגד "ציד המכשפים המסוכן והאלים", על פי דבריו.

אני דווקא לא מקנא בסטודנטים למשפטים של הקריה האקדמית אונו, שאלבשן הוא הדיקן שלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו