בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות שעברו עבירה, אין טעם להכניסם לכלא

16תגובות

בתי כלא הם עדות מתמדת לכישלון החברה להשית צדק. אם פעולתם היתה צולחת, אזי היה עליהם להיסגר. כל עוד הם מוסיפים להתמלא, פירושו של דבר שאינם מצליחים להרתיע עבריינים מעשיית פשע.

הפרדוקס הזה צריך למנוע מהפרקליטות לערער על החלטת בית המשפט להטיל עבודות שירות על המהנדס אורן ורשבסקי ויועץ הבטיחות יצחק צוקר, שברשלנותם גרמו למותה המצער של סגן הילה בצלאלי זכרונה לברכה, באסון בהר הרצל לפני כשש שנים.

אפילו שעבודות השירות והפיצוי הכספי מגוחכים ביחס לתוצאה הנוראית, אין כל טעם להכניסם לכלא. מקובל להסביר כי יש ליטול את חירותו של אדם בשל אחת מארבע סיבות עיקריות: כדי להגן על החברה מפניו, כדי שעונשו ישמש דוגמא ויזהיר אחרים מלבצע את המעשה, כדי לשקמו או כדי להענישו על מעשיו. אף אחת מהסיבות האלו אינן רלוונטיות במקרה הזה.

היועץ והמהנדס אינם מסוכנים, עבודתם העגומה לא נעשתה במזיד, ואם בכלל יצליחו להמשיך לעסוק בדרך כלשהי במקצועם, קשה לשער שזה ייעשה באופן כזה שיגרום לאסון נוסף. כיוצא בזה, אין מהנדס ויועץ בטיחות שיקפידו הקפדה יתרה בעבודתם בגלל תקופה קצרה של שנה וחצי ושבעה חודשי מאסר בפועל, ולא בשל עצם המוות המיותר של קצינה צעירה והתהודה שניתנה לו בעקבות המשפט הארוך. הסיכוי שהצבתם בסביבה עבריינית ידרדר אותם למחוזות הפשע גבוה לא פחות מהסיכוי שתכניות השיקום של שירות בתי הסוהר יפתחו את כישוריהם.

אין פירושו של דבר שעל כל מקרה של עבירה רשלנית יש להסתפק בעבודות שירות. אך דווקא במקרים שבהם נראה כי יש זלזול מכוון בחיי אדם, מערכות הצדק אינן ממהרות להכביד את העונש. האם הפרקליטות היתה מתעקשת על מאסר בפועל גם במקרה של הרוגים באתרי בנייה? אמנם נכון כי פועלים נתונים לסכנה בשל הסביבה שבה הם עובדים, אך דווקא המספר הגדול של ההרוגים מעיד על קלות הראש באכיפת תנאי הבטיחות באתרי בנייה. כיוון שהתרגלנו במשך שנים לכך שאנשים שנחשבים פחותי ערך נופלים אל מותם ואיש לא נותן על כך את הדין, חששם של האחראים מועט, מה שאין כן במקרה של טקס ממלכתי שבו נהרגת קצינה.  

כפי שקורה לרוב אחרי גזרי דין שבהם ידה על התחתונה, מסבירים עורכי הדין מהפרקליטות כי ילמדו את ההחלטה ועל פיה ישקלו את המשך צעדיהם. זהו ניסוח מכובס. עורכי הדין מצויים היטב בכל שלבי המשפט שגזר הדין הוא רק סיום השתלשלותם. לאמיתו של דבר, לימוד גזר הדין מחזק את הסברה שעשיית צדק אינה עומדת לנגד עיני הפרקליטות ושהשיקול שמנחה אותה הוא בחינת הסיכוי להצלחת הערעור. העובדה שהפרקליטות מוצגת כמי שהפסידה בדרישתה היא הנתון בעל המשקל הרב ביותר בשיקולה לערער על ההחלטה. טיעון זה מתחזק לנוכח הביקורת שספגה הפרקליטות כשחתמה על עסקת טיעון עם בכירי חברת "עיצוב במה" לפני קצת יותר משנה וחצי, שבמסגרתה זוכה מנכ"ל החברה מכל אשמה.   

אי אפשר לשפוט את תגובתה קורעת הלב של אמה של בצלאלי, ואולם כפי שנכתב בהחלטת השופט גורדון, מלבד פרנסתם, מצבם הנפשי ובריאותם של ורשבסקי וצוקר נפגעה, ולא רק הם אלא גם הציבור ירוויח יותר מעבודות השירות שיבצעו השניים מאשר הצבתם מאחורי סורג ובריח, שבוודאי לא תגרום במקרה הזה לשיקומם.

הנימוק היחיד שנותר אם-כן לכלוא את השניים הוא הניסיון המלאכותי ליצור תגמול, עונש שיהיה שווה ערך לתוצאת העבירה. אך גם העונש החמור מכל לא יכול להחזיר את בצלאלי לחיים. היסוד של נימוק כזה הוא קמאי, הוא מושתת על הרצון לנקום ולהחזיר לעבריין מידה כנגד מידה על מעשיו, אך אסור למערכת המשפט לנקוט שיקול שכזה, שכן עונש המבוסס על היצר שגורם לעבריינות לא יכול להיות זה המבקש לעשות צדק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו