בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודים, ישראלים - הגיע הזמן שנחליט מי אנחנו

157תגובות
חגיגות בתל אביב עם פרסום תוצאות הצבעת עצרת האומות המאוחדות, כ"ט בנובמבר 1947
הנס פין / לע"מ

לפני שנים היה לי ויכוח ידידותי עם אריאל שרון. אמרתי לו: "אני קודם כל ישראלי, ורק אחר כך יהודי". הוא ענה בלהט: "ואני קודם כל יהודי, ורק אחר כך ישראלי!"

זה יכול להיראות ויכוח מופשט. אבל זה לא. זוהי השאלה המהווה את לב המשבר הקורע עכשיו את ישראל לגזרים.

הסיבה המיידית למשבר הזה היא חוק היסוד, שהתקבל בחודש האחרון בחיפזון על ידי הרוב הימני הקיצוני בכנסת: חוק יסוד: מדינת הלאום של העם היהודי. במבט ראשון הוא נראה כהעתק של מגילת העצמאות, אך בעוד המגילה דיברה על "מדינה יהודית ודמוקרטית", והבטיחה שוויון מלא לכל האזרחים, בלי הבדל דת, גזע ומין – בחוק החדש אין דמוקרטיה ואין שוויון. נשארה מדינה של היהודים, למען היהודים, מטעם היהודים. השפה הערבית, שהיתה אחת משתי השפות הרשמיות של המדינה, הורדה לדרגת "מעמד מיוחד", שאיש אינו יודע מהו (כל זה חל, כמובן, רק על ישראל עצמה, ולא על 5 מיליון הערבים בשטחים הכבושים של הגדה המערבית ורצועת עזה).

הראשונים שהשמיעו קול זעקה היו הדרוזים. ברם, לא הדרוזים הם הבעיה העיקרית. החוק החדש מתעלם לגמרי מ-1.8 מיליון הערבים שהם אזרחי ישראל, ובכללם הבדואים, הצ'רקסים והנוצרים (מובן שאיש אינו חושב על רבבות הנוצרים האירופים, שעלו לארץ יחד עם בעליהן, נשותיהם וקרובים יהודים אחרים).

נתניהו מגן כארי על החוק הזה מפני הביקורת הגואה. לשיטתו, כל המבקרים מבפנים הם שמאלנים ובוגדים (היינו הך) ש"שכחו מה זה להיות יהודים".

כתב יד של מגילת העצמאות עם תיקוני הגהה
ניר כפרי

וזאת הבעיה האמיתית.

לפני שנים הגשנו, ידידי ואני, עתירה לבית המשפט העליון, כדי לשנות בסעיף הלאום בתעודות הזהות שלנו את הרישום "יהודי" ל"ישראלי". בג"ץ סירב, בטענה שהרשימה הרשמית של הלאומים המוכרים מכילה כמעט מאה לאומים, אך אין לאום ישראלי. המצב המוזר הזה נוצר עם לידת התנועה הציונית בסוף המאה ה-19. זאת היתה תנועה יהודית, שנועדה לפתור את "הבעיה היהודית". המתיישבים בארץ היו יהודים. כל המפעל הציוני נקשר במסורת הדתית היהודית, למרות שרוב הרבנים החשובים של הדור קיללו וגידפו את הרצל וחבריו.

כשגדל בארץ דור שני למתיישבים, הם חשו שהם אינם רק יהודים, כמו היהודים בברוקלין ובקרקוב. הם חשו שהם משהו חדש, שונה, מיוחד. הקיצונים ביותר היו חברי קבוצה קטנה של משוררים ואמנים, שהקימו ב-1941 חוג שזכה בתואר "הכנענים". בראש הקבוצה עמד המשורר יונתן רטוש, והיו חברים בה אהרן אמיר, בנימין תמוז ואחרים. הם הכריזו שאנחנו אומה חדשה, האומה העברית. למרבה הצער, הם הגיעו לקיצוניות מוחלטת. בין השאר, הם טענו שלאומה העברית החדשה אין שום קשר עם היהודים בגולה, ושלא קיימת אומה ערבית משום הערבים אינם אלא עברים, שכפו עליהם את דת האיסלאם (בגלל קיצוניות זו לא הצטרפתי אליהם).

ואז באו הידיעות על השואה. הכנענים נשכחו וכולם הפכו לסוּפר-יהודים מלאי חרטה.

אך לא ממש. ללא החלטה מודעת, אימצנו לעצמנו בשפת הדיבור שלנו הבדל ברור: גולה "יהודית" וחקלאות "עברית", היסטוריה "יהודית" וגדודים "עבריים", דת "יהודית" ושפה "עברית". כשהבריטים היו בארץ, השתתפתי בעשרות הפגנות שבהן צעקנו "עלייה חופ-שית! מדינה עב-רית!" אינני זוכר ולו הפגנה אחת שבה צעקו "מדינה יהודית!"

אם כן, מדוע מכריזה מגילת העצמאות על "מדינה יהודית, היא מדינת ישראל?" כי היא הזכירה את החלטת עצרת האו"ם, שהחליטה על חלוקת הארץ בין מדינה ערבית ומדינה יהודית. המגילה פשוט קובעת שאנחנו מקימים את המדינה היהודית המדוברת. זאב ז'בוטינסקי, אבי אבות הליכוד, כתב בשיר החשוב ביותר שלו, המנון בית"ר: "עִבְרִי גַּם בְּעֹנִי בֶּן-שַׂר!" עברי, לא יהודי.

למעשה זהו תהליך טבעי. לאום הוא יחידה מולדתית. אופיו נקבע על ידי הנוף, האקלים, ההיסטוריה, השכנים. כשהבריטים התנחלו באמריקה, הם חשו אחרי דורות אחדים שהם שונים מהבריטים שהשאירו מאחור באי שלהם. הם הפכו לאמריקאים. האסירים הבריטים שהוגלו למזרח הרחוק הפכו לאוסטרלים. וכך גם אנחנו. יותר נכון – כך היינו גם אנחנו, אילו נתנו לנו. מה קרה?

קודם כל, בשנות ה-50 הראשונות עלו לארץ מיליוני אנשים מצפון אפריקה ומאירופה. על כל עברי היו שניים, שלושה וארבעה עולים חדשים, שחשבו עצמם כיהודים. האומה העברית החדשה היתה פשוט קטנה וחלשה מדי מכדי להטביע את דמותה בכל אלה. חוץ מזה, היינו זקוקים לכסף ולתמיכה פוליטית מצד יהודי העולם, בייחוד מיהודי ארה"ב. אלה חשבו את עצמם לאמריקאים מלאים ונאמנים – אבל בכל זאת גאים במדינת היהודית אי-שם. והיתה, כמובן, המדיניות הממשלתית, שביקשה לייהד כל דבר.

הממשלה הנוכחית הגיעה לשיאים חדשים. יש פעולות תקיפות ונמרצות – ממש קנאיות – של הממשלה לייהד את החינוך, את התרבות ואפילו את הספורט. היהודים החרדים, שהם מיעוט לא גדול במדינה, הם בעלי השפעה עצומה על הממשלה, התלויה בהם לגמרי.

אז האם יש אומה ישראלית? בוודאי שיש. האם יש אומה יהודית? בוודאי שלא.

היהודים הם עדה אתנית-דתית, המפוזרת בעולם. הם שייכים ללאומים שונים ורבים. יש להם זיקה חזקה למדינת ישראל, ותבוא עליהם הברכה. אנחנו, בארץ זו, מהווים את האומה הישראלית, שחבריה העברים שייכים גם לעם היהודי.

חיוני שנכיר בכך. הדבר קובע את כיוון הראייה שלנו. פשוטו כמשמעו. האם אנחנו מסתכלים אל מרכזי היהדות, כמו ניו יורק, לונדון, פריז וברלין, או למרכזי שכנינו, דמשק, ביירות וקהיר? האם אנחנו חלק מהמרחב, שתושביו הם ערבים? האם אנחנו מבינים שהשגת השלום עם הערבים, ובייחוד עם הפלסטינים, היא המשימה העיקרית של הדור הזה?

איננו דיירים זמניים בארץ הזאת, המוכנים בכל עת ללכת ולהצטרף לאחינו ואחיותינו היהודים. אנחנו שייכים לארץ הזאת, ואנחנו נחיה בה עוד הרבה דורות. לכן עלינו להיות שכנים שוחרי שלום לשכנינו במרחב הזה, שקראתי לו לפני 75 שנים "המרחב השמי".

חוק הלאום החדש, בעל האופי החצי-פשיסטי, מראה לנו עד כמה דחוף לנהל את הוויכוח הזה. עלינו להחליט מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, לאן אנחנו שייכים. אחרת אנחנו נידונים לחיות לעולם במדינה זמנית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו