גל"צ ומרוצץ הגולגלות: תשובה לרזי ברקאי

קובי ניב
קובי ניב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קובי ניב
קובי ניב

יצא קצפו של שדר גל"צ רזי ברקאי נגד עמיתנו ניב הדס, שכתב כאן ש"הדור הגלצניקי החדש בעצם סייע לרוח המיליטריסטית שתמיד פיעפעה בתחנה – עם מפא"יניקים דוגמת רזי ברקאי, ניב רסקין, יעל דן, אילנה דיין ועירית לינור – לצאת החוצה באין מפריע; לא רק בתוכן שמתיישר כמו לייקרה בשמש למרכז וימינה – אלא גם בהגשה השמרנית, בנאמנות העיוורת לתפישות מיושנות ולאמיתות מוחלות שכבר מזמן עורערו".

על כך ענה ברקאי בסארקאזם מיושן ש"יושב לו צ'ה גווארה זה אצל המקלדת, במרחב השוקני הכה מוגן, ועולה על בריקדה. על גל"צ. אילנה דיין ויעל דן ורזי ברקאי הם גווארדיה מפא"יניקית מיליטריסטית שמתיישרת למרכז וימינה, מעדיפה מרואייני ימין, מכסחת את השמאל ומכבסת את הכיבוש".

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

אז מכבסת או לא מכבסת? זאת השאלה.

לפני כעשור, בתוכנית הצהרים הנצחית שלה, שידרה יעל דן, המוזכרת כאן כבלתי-מכבסת בעליל, פינה שבועית קבועה הממליצה על טיולים בארץ, בהגשת אחד, אהוד יתום.

אז מי האיש? הנה תזכורת קצרה - באפריל 1984 השתלטו ארבעה נערים פלסטינים באיומי סכינים על אוטובוס קו 300 מתל-אביב לאשקלון ודרשו שחרור אסירים פלסטינים. הארבעה שחררו את אחת הנוסעות, שהייתה בהריון, וזו הזעיקה עזרה, ובעקבת כך הצליחה המשטרה לעצור את האוטובוס, וכוח של סיירת מטכ"ל פרץ לאוטובוס והרג שניים מהחוטפים ואחת מן הנוסעות ושחרר את הנוסעים. שני החוטפים האחרים נתפסו בחיים, נכבלו ונלקחו כביכול לחקירה. ראש השב"כ דאז אברהם שלום הורה לראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, שהיה בכיר השב"כ בשטח, להרוג את שני החוטפים שנותרו בחיים, ויתום ואנשיו אכן הובילו את החוטפים החיים והכבולים "למקום מבודד ושם היכו אותם בראשם באבנים ובמוט ברזל עד מותם", כפי שמספר וויקיפדיה ביובש.

למחרת נמסר לתקשורת שכל ארבעת החוטפים נהרגו בפעולת החילוץ. אלא ששני צלמי עיתונות, אלכס ליבק מ"חדשות" וענת סרגוסטי מ"העולם הזה", צילמו את אנשי השב"כ מוליכים את שני ההרוגים מן האוטובוס בעודם בחיים. כך התפוצצה "פרשת קו 300".

הפרשה הסתבכה כשראשי השב"כ הוליכו במזימת מרמה מתוכננת ומתואמת את ועדת החקירה שהוקמה למסקנה, לפיה האלוף דאז, יצחק מרדכי, הוא שהרג לכאורה את הפלסטינים האסורים. ואולם, השקר נתגלה ובסופו של דבר כל המעורבים ברצח ובמזימת השקר זכו לחנינה מנשיא המדינה עוד בטרם נפתח משפטם.

ואת האיש הזה - שרוצץ במו ידיו באבנים, כפי שהוא עצמו סיפר בחקירה האחרונה במשטרה ובראיון מאוחר יותר לעיתון, את ראשיהם של שני עצורים כבולים - הביאה הגברת להמליץ לעם ישראל מדי שבוע על פינות החמד בארצנו. ואם זו לא מכבסת כיבוש, דיכוי ורצח, אז מה כן?

האם גברת דן, או מר אדון ברקאי, היו מאפשרים לשדד בתוכניותיהם פינה שבועית על פרחי ארצנו הנהדרת, נאמר, בהגשת אלאור אזריה? ברור שלא, נכון? והרי מה שעשה אזריה הוא זבוב לעומת מה שעשה יתום. אז מה ההבדל? למה אחד זוכה לטיהור והשני לתיעוב? יכול להיות שזה בגלל שיתום הוא "משלנו" ואזריה הוא מ''הבבונים''?

לכן לקרוא לכם מפא"ניקים, ברקאי, זו לשון המעטה מלטפת. אתם הרבה יותר גרועים.

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ