בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה ישראל פוחדת מלארה אל-קאסם?

גירוש מבקרים התומכים ב-BDS אינו מגביר את ביטחונה של ישראל, אך הוא מחזק מאוד את הדעות הקדומות של הטוענים שהיא מדינת משטרה מפלה ■ שני פרשני "ניו יורק טיימס" כותבים

82תגובות
לארה אל-קאסם

העיתונאי אנדרו סאליבן תיאר אותנו לפני חצי שנה כ"ציונים פנאטים בפרופורציות כמעט מטורפות". ההגדרה הזאת לא היתה הוגנת, כי המילה "כמעט" לא היתה צריכה להיות חלק מהמשפט. בשאר אנחנו מודים בשמחה. אבל אפילו ציונים מטורפים רשאים למתוח ביקורת על המדיניות של ישראל, וסיפורה של לארה אל־קאסם הוא מקרה הדורש ביקורת כזאת.

אל־קאסם, בת 22, היא סטודנטית אמריקאית ממוצא פלסטיני שהגיעה לישראל ביום שלישי שעבר כשברשותה אשרה, שהונפקה על ידי רשות ישראלית, ללמוד לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. היא עוכבה בנמל התעופה ולא הורשתה לצאת ממנו משום שבעבר היתה חברה בארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין" התומך ב-BDS (אל־קאסם היתה נשיאת תא הארגון באוניברסיטת פלורידה). כעת היא אמורה לעבור שימוע לפני גירוש, למרות מאמצי האוניברסיטה העברית ואקדמאים ישראלים בכירים שקראו להתיר את כניסתה לישראל.

אל־קאסם היא האחרונה עד כה ברשימה המתארכת של מבקרים בישראל שהיו מועמדים לגירוש או שסבלו מהטרדה בשל דעותיהם הפוליטיות: קתרין פרנק, מרצה באוניברסיטת קולומביה, נחקרה באפריל ולאחר מכן גורשה מישראל באשמה (שהכחישה) שהיא יו"ר "קול יהודי למען השלום", ארגון נוסף התומך ב-BDS.

סימון צימרמן, פעילה יהודייה־אמריקאית המתגוררת בישראל, שהקימה את IfNotNow - ארגון הקורא לשים קץ לכיבוש הישראלי בגדה המערבית - עוכבה באוגוסט בטאבה ועוכבה במשך יותר משלוש שעות שבהן נחקרה על דעותיה הפוליטיות, כולל דעתה על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

באותו החודש עוכב פיטר ביינרט, עיתונאי ידוע וציוני־שמאלני, בנמל התעופה בן גוריון כשהגיע לישראל לחגיגת בת המצווה של אחייניתו, ונחקר על דעותיו הפוליטיות. ממשלת ישראל הודיעה כי זו היתה "טעות מנהלית".

לא רק שמאלנים מעוכבים. מאייר קופלו, יו"ר חבר המנהלים של אוניברסיטת ברנדייס ונדבן פרו־ישראלי, אמר ביולי שנחקר בתוקפנות בנמל התעופה אחרי שבבדיקה התגלתה במטען שלו חוברת בשם "השבוע בפלסטין" (במהלך ביקורו בישראל הוא ערך סיור לימודי בגדה המערבית).

לישראלים יש סיבה טובה לראות את הפעילות של BDS כקנאות עיוורת המוסתרת בקושי. להחרמת בתי עסק יהודיים יש "ייחוס" מצחין במיוחד מתקופת גרמניה הנאצית. אך פעילי BDS, המתאמצים באופן אובססיבי להעניש את ישראל ולבודד אותה בשל כיבוש הגדה המערבית, פועלים לעתים נדירות בלבד - אם בכלל - באותו הלהט נגד סין בשל כיבוש טיבט או נגד רוסיה בשל כיבוש קרים ומזרח אוקראינה.

בידוק בנתב"ג, בשנה שעברה. קופלו עבר את הבידוק הביטחוני וביקורת הדרכונים
ניר קידר

נכון גם ש"סטודנטים למען צדק בפלסטין" קיבלו מימון ותמיכה מארגון בשם "אמריקאים מוסלמים למען פלסטין", שלאחדים מראשיו יש קשרים לארגונים שצוינו על ידי משרד האוצר האמריקאי כקשורים לחמאס. ארגון זה שואף לשים קץ "לכיבוש ולהתיישבות של ישראל בכל האדמות הערביות" ואף מקדם "את זכויותיהם של הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם" - משפט שכבר שנים רבות משמש צופן לרצון בפירוק ישראל.

לישראל, כמו לכל מדינה אחרת, יש זכות להגן על גבולותיה ולקבוע מי רשאי להיכנס אליה. אך ישראל היא גם מדינה המתגאה שהיא דמוקרטיה ליברלית - עובדה המסבירה מדוע תומכים בה אמריקאים, יהודים ולא יהודים. אך ליברליות היא סובלנות עמוקה גם לדעות שנראות לנו מטופשות, מסוכנות ומנוגדות לדעותינו.

התמיכה בליברליות כזאת כיום נובעת ממניעים פרגמטיים ועקרוניים כאחד. למעשה, גירוש מבקרים התומכים בתנועת BDS אינו מגביר את ביטחונה של ישראל, אך הוא מחזק מאוד את הדעות הקדומות של המבקרים האלה (ושל תומכיהם), הטוענים שישראל היא מדינת משטרה מפלה. אם ממשלת ישראל מתרעמת - ובצדק - כשאקדמאים או מוסדות ישראליים מוחרמים באוניברסיטאות זרות, המעט שביכולתה לעשות הוא להימנע מחיקוי התנהגותן שאינה ליברלית. מה גם שעיכובם של אנשים כמו אל־קאסם אינו משכך את חששותיהם של צעירים יהודים אמריקאים המוסיפים להתרחק מישראל בשל מדיניותה הנוקשה.

הטיעון העקרוני נגד המדיניות הפרנואידית הזאת חשוב עוד יותר: בחזונו של תיאודור הרצל למדינה יהודית לא היתה מדינה אתנית, בהתאם להזיות של סטיב באנון, אלא חברה פלורליסטית פתוחה. חברות ליברליות אינן משגשגות כשהן מגרשות את אלה שמותחים עליהן ביקורת קשה, אלא כשהן מתנהלות בסובלנות כלפיהם ואפילו מטמיעות אותם - ובכך עוקרות את שיני הארס שלהם ומחלישות את הנזקים שהם עלולים לגרום.

חברי כנסת ממרצ ולארה אל-קאסם, אתמול

חברות שמחרימות את מותחי הביקורת עליהן אינן מגנות על עצמן. להפך, הן מציגות לעין כול את חולשתן. האם המדינה היהודית, המתגאה בתחכומה, בחדשנותה ובסתגלנותה צריכה לפחד כל כך מסטודנטית לתואר שני בת 22 מפלורידה?

הנה דרך טובה יותר שבה ישראל יכולה להתעמת עם המזלזלים בה ועם המשמיצים אותה, כולל תומכי BDS: הזמינו אותם לביקור. בלי הגבלות, בלי משגיחים, בלי הטפות. ייתכן שהדעות הקדומות שלהם יתחזקו, אך אנחנו סבורים כי לא מעטים מהם - אלה המסוגלים לשמור על ראש פתוח ולהעריך את מורכבות החיים והפוליטיקה באזור - עשויים לגלות שדעותיהם השתנו.

אולי הם אפילו יראו את מה שאנחנו רואים בישראל: מדינה לא מושלמת, אך שאפתנית ומעוררת השראה. מדינה שאינה שואפת רק לביטחון, אלא גם לשלום עם שכנותיה.

כל עוד לארה אל־קאסם מעוכבת, האפשרות הזאת מתרחקת יותר ויותר.

לטור המקורי שפרסמו ברט סטיבנס וברי וייס בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו