למה גנץ, ורק גנץ

אורין מוריס
אורין מוריס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור של עמוס בידרמן. גנץ מלפנים מביט לאופק; מאחורה גנץ לבוש כמלך רוכב על סוס ומאחוריו השמש זורחת
איור: עמוס בידרמן
אורין מוריס
אורין מוריס

מעולם לא שלשלתי לקלפי פתק אחר מזה שנכון לי שבטית — מפלגת העבודה. מיום שעמדתי על דעתי, רק עבודה, לא משנה מי עומד בראשותה. אני מניח שיש בכך די כדי לפסול בעל דעה זה, על שאינו אנין מספיק. על שאינו "עומד" די לצד עובדים זרים ושאר מיעוטים נרדפים, מגדרית וזהותית, שהם חמאתם ולחמם של קוראי עיתון זה. כלומר במלים אחרות, בעל דעה שאינו מוצא טעם רב במירוק מצפונו המיוסר דרך הצבעה לרשימות זניחות כגון "המשותפת" או מרצ, רחמנא לצלן. לא.

לא על זה רצים עכשיו לבחירות. לא על אנינות, לא על מצפון ואפילו לא על פתרון הסכסוך, אלא על הצלת מוסדות המדינה מנגע השחיתות, שמפלגת הליכוד הערתה אל מחזור הדם של המדינה. נשיא שהורשע בעבירות אינוס, וראש ממשלה שעתיד בקרוב מאוד להיות נאשם בשוחד בעת כהונתו. כך שאנו מצויים במצב חסר תקדים: תנועה עבריינית בהנהגת "מלאך חבלה", כדברי ראש הממשלה ההגון האחרון של תנועת החרות, יצחק שמיר המנוח, מחריבה עד היסוד את עצם המוסדות של בניין האומה — החל במגילת העצמאות, שסולפה והתעוותה בחוק הלאום, וכלה במערכת הסתה לא נפסקת כלפי רשויות האכיפה ובית המשפט העליון. על כל אלה אנו רצים עכשיו לבחירות. ועל כן בבחירות הללו אין ברירה אלא לנצח, אם תרצו שלבניכם ובני־בניכם יהיה היכן לחיות.

גם בעברית, גם בערבית: זירת הדעות הדו-לשונית של "הארץ"

האיום האיראני אינו קיומי, הוא טקטי ולא אסטרטגי ממש, ועל כך מכריזים גופי המודיעין זה כמה שנים בריש גלי. הנושא הפלסטיני, וכרסומו המתמיד הן באשראי הבינלאומי לישראל והן ברצף החיים המוסרי שכאן, הוא איום גדול פי כמה. אבל בשנים האחרונות קם לנו איום חמור אף יותר, והוא האיום החברתי הפנימי. קיטוב כלכלי ופוליטיקה של טינה, כמו זו שמבעירה עכשיו את ארה"ב, שליטים עלינו זה כמה שנים. על כן, שני דברים עקרוניים נדרשים מן המנהיג הבא של ישראל. אחד, שיהיה נקי כפיים והגון, ובעצם אחיזתו בהגאי הספינה יפוגג את האקסיומה, שתפסה חזקה על הכרתנו, כאילו אי אפשר להגיע לעמדת ההנהגה במדינה בלי להיות מושחת עד היסוד מלכתחילה. כבר בכך שיעמוד שם אדם מזן אחר, שאינו עבריין ואינו תאב שררה, האקלים הפוליטי והלאומי ישתנה פה לחלוטין.

יתרה מזאת, אדם ענייני, שעיסוקו בצורכי האזרח ובחיזוק המוסדות — כל כמה שזה נשמע שערורייתי ולא סביר בזמן הזה — יביא להפיכה של ממש בסדר היום כאן, וימציא משאבים לקידום הפתרון בבעיה החיצונית הרודפת את הציונות מיום תקומתה — העם הפלסטיני שישב כאן בהיותנו בפליטות. זוהי בעיה שאיש אינו יודע איזו דרך תימצא להסדרתה, אבל ודאי שלא תבוא על פתרונה אם הנחת המוצא היא שפתרון אין לה. צריך גם לומר, שאין די ב"די לכיבוש". די לכיבוש אינו יכול לפתור את בעיית "הכיבוש", כי לא בעיית הכיבוש היא שניצבת לפנינו.

לא די לפלסטינים בשטחים שנכבשו ממצרים ומירדן ב–67' (וממילא לא היו תחת ריבונות פלסטינית מלכתחילה), ועל כן כל פרדיגמת "הכיבוש" היא מוטעית ופסולה, ובמידה רבה היא העילה לנפילתו של השמאל מאז רצח רבין. אחד הדברים שיש לוותר עליהם אפוא, אם בדעתו של השמאל לחזור ולנצח, היא להפסיק לדבר על הכיבוש. לא משום שאין כאן בעיה, אלא מכיוון שזה אינו תיאור נכון שלה, שהוא שתי תנועות לאומיות המתחרות על אותו חבל ארץ — והוא מעיקרו חבל ארץ המכונה "ארץ ישראל השלמה". זו הסוגיה שצריך למצוא לה פתרון, וזוהי גם הסיבה מדוע טרם נמצא כזה (ולא משום שאהוד ברק דחף בשעתו את יאסר ערפאת אל תוך הבקתה בקמפ־דייוויד).

"רמטכ"ל חמאס" ג'עברי הרגיש בטוח. גנץ חשב אחרת

היות שאלו הבעיות הניצבות בפני המנהיג לעתיד לבוא — ראשית־כל הפנימית, הבהולה ממש, ורק לאחר מכן החיצונית, המדממת — תחילה עלינו לאתר איש נקי כפיים, שטרם נוּגע בנגע המערכת הפוליטית דהיום. זכות יחידים זו עומדת לבני גנץ (שהוא, יש לציין, זה שהתנגד לרעיון המתקפה על איראן בהיותו רמטכ"ל, למי שחושש מכך שאינו שמאלי דיו). הוא, כנראה, היחיד שיכול לתת פייט אמיתי להנהגת הליכוד  ולהתקרב לרף 20 המנדטים, שהכרחי לגיבוש קואליציה (ולא בסרקזם, גם אני כמותכם הספקתי להזדעזע מן הקמפיין של חיסולים ושל ספירת גופות). ועדיין, כל הצבעה אחרת תפזר את גוש השמאל־מרכז לשלל מפלגות לוויין, שספק אם יוכלו לעמוד מול כוחו של הליכוד, שגם ביום רע עומד על 25 מנדטים.

אם כן, הצבעה למרצ שקולה להצבעה לליכוד; הצבעה לרשימה המשותפת היא חיזוק הפשיזם היהודי; הצבעה לעבודה שקולה להחלשת מנהיג הגוש הסביר והראוי, והוא גנץ. הוא היחיד שיש ברשותו גם ניסיון משמעותי מבחינה ארגונית, מעצם היותו רמטכ"ל לשעבר, וגם מהבחינה המדינית, מאחר שצה"ל הוא במידה רבה הגוף שבולם את המלחמה שממתינה בפתח. כל הצבעה אחרת (להוציא לפיד, שעדיין יש לקוות לשותפות ביניהם, ואף הוא במשוקצי "הארץ") היא הצבעה לבנימין נתניהו. לידיעת הקורא גדעון לוי ומעריציו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ