אלון מזרחי
אלון מזרחי
מתוך סרטון הבחירות של גנץ
מתוך סרטון הבחירות של גנץ
אלון מזרחי
אלון מזרחי

לאור סרטון הבחירות של בני גנץ, בו מככב לא פחות מאשר מונה גופות, ולאור מסורת ציונית ארוכת שנים של יצירת זיקה ברורה בין ביטחון לגופות ערבים, עלינו לשאול באומץ: לאן נעלמה היצירתיות הישראלית המפורסמת? האם כבה אור המחשבה הציוני, חלילה?

ראשית יובהר: אין להטיל ספק בכך שהגופות שגנץ מונה הינן של מחבלים, לא של אנשים. במידה דומה של ודאות ניתן לקבוע שיהודה ביאדגה, הבחור האתיופי הצעיר שנורה למוות בידי שוטרים בבת ים בשבת, הסתער לעבר שוטר עם סכין ולכן הריגתו היתה מוצדקת. באופן דומה, הסתערותם הכללית והמתוזמנת של הפלסטינים כולם על היישוב היהודי ב-48' הצדיקה את הנכבה, ופיגועי הטרור של שנות התשעים הצדיקו את הכיבוש של 1967. רק אנטישמים או פוסט-ציונים יטילו ספק בכל אלה.

מדור הזירה

אך דווקא על רקע האמיתות הללו צריך לשאול: מדוע הנוף הפוליטי בישראל חדגוני כל כך? ליתר דיוק: מדוע המפלגות היהודיות הישראליות מסתפקות בחזון שמציג ומצדיק הרג ערבים בלבד, ולא מרשות לעצמן להביא בפני הציבור בחירה אמיתית מתוך מגוון רחב יותר של מעשי זוועה?

מדוע שיהיו לנו עשר מפלגות שונות, שכולן מאורגנות סביב העיקרון של הרג ערבים (מוצדק, כמובן שמוצדק), אם אנחנו יכולים במקום זאת לקבל רבגוניות עשירה ונפלאה? למשל: מפלגה אחת שחוגגת אונס של ערבים; מפלגה שניה שמעלה על נס פדופיליה נגד ערבים; מפלגה שלישית שדוגלת בגניבה מערבים; מפלגה רביעית שמצטיינת בהרעבת ערבים; חמישית שטקסיה כוללים נקרופיליה נגד ערבים; שישית שמאמינה בגירוש ערבים; מפלגה שביעית שתומכת בשימוש בנשק ביולוגי נגד ערבים; שמינית שמאמינה בריכוז ערבים במחנות; תשיעית שמחזיקה בקו של קניבליזם נגד ערבים; ולבסוף, מפלגה אחת שתוביל במרוכז את הנושא של הרג ערבים.

כישראלים שידועים בדוגריות ובישירות אנחנו חייבים להודות שהרג ערבים, אף על פי שהוא מרגש בפני עצמו, מרגיש לאחרונה מעט מונוטוני. מעט אפור. אולי לכך רמז גנץ כשפרסם את הסרטון שלו בשחור לבן.

1,364 מחבלים הרוגים – 3.5 שנים של שקט בדרום

זאת ועוד: מכיוון שאנחנו חברה מתורבתת, שאינה מתהדרת במעשי הרג עתידיים, אלא רק באלה שכבר קרו - המעבר למודל רבגוני יאפשר לנו להיפתח אל העתיד ולהתכונן טוב יותר לשנים הבאות. החברה הישראלית כולה תצא נשכרת ממודל רבגוני שכזה, שפניו צופות אל פני העתיד.

לצד היתרונות הפילוסופיים המשמעותיים של המודל הרבגוני, שירחיב את אופק המחשבה הציוני כאמור, ישראל כבר מקיימת משטר רב מפלגתי. רוצה לומר: התשתית הארגונית לגישה רבגונית כבר קיימת, וההיערכות הנדרשת היא מינימלית.

אין צורך לומר זאת, אך המפלגות היהודיות בישראל יצדדו אך ברק באונס, פדופיליה, גניבה, הרעבה, נקרופיליה, גירוש, שימוש בנשק ביולוגי, ריכוז במחנות, קניבליזם והרג "נטו", רק כשהם מוצדקים, ויתנגדו למעשים האלה בתוקף כשהם לא מוצדקים, כראוי לחברה ששורר בה שלטון חוק.

בשעה קשה זו, של שגשוג חסר תקדים וסכנה שלא נראתה כמוה, הציבור היהודי בישראל ראוי ליצירתיות פוליטית ומפלגתית גדולה בהרבה ביחס לערבים. יש לעבור לריבוי פתרונות לבעיה הערבית על בסיס המודל הרב מפלגתי הקיים, ויפה שעה אחת קודם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ