פרץ, סכנת מפולת לפניך

זאב שטרנהל
זאב שטרנהל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיר פרץ  ואורלי לוי-אבקסיס במסיבת עיתונאים, החודש
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס במסיבת עיתונאים, החודש צילום: ניר קידר
זאב שטרנהל
זאב שטרנהל

אינני מכיר את עמיר פרץ ומעולם לא שוחחתי עמו, אך תמכתי בו מעל דפי "הארץ" כשהתמודד מול שמעון פרס ואהוד ברק. ראיתי בפרץ מנהיג עובדים שיוכל להוסיף למפלגת העבודה את הממד שהיה חסר לה מתחילת דרכה — כי מדוד בן־גוריון ועד לדברי ההבל של פרס על מכונית לכל פועל, לא היתה למפא"י, ולמפלגת העבודה אחריה, תפישה מגובשת של שינוי חברתי. המושג "סוציאליזם" שבו הרבו להשתמש, לא היה אלא מיתוס מגייס שאיש בצמרת לא התייחס אליו ברצינות.

כתבתי את הדברים לפני יותר מרבע מאה. אני מזכיר נשכחות אלה כדי לומר לפרץ, שאני מציע לו לסיים את מרוץ המשוכות שלו ולהימנע מסכנת המפולת הנשקפת בגללו לכולנו. אני בא כידיד, בידיים נקיות; אם כי למען גילוי נאות, אומר מיד שבכל מקרה אצביע למרצ.

מדור הזירה

ומלה לאורלי לוי־אבקסיס: בתקופה של בדיחות דוד לוי המכוערות, כתבתי ב"הארץ" שבשביל זה הוקמה המדינה — כדי שפועל ממעברת בית שאן יהיה שר החוץ. הבעיה הגדולה היא שאצלנו, בניגוד לאירופה, אי־שוויון, פערים, ניצול ומצוקות חברתיות אחרות אינם רלוונטיים לחיים הפוליטיים. רק אצלנו הימין הניאו־ליברלי מתיימר לייצג את שכבות המצוקה ומצליח לשכנע אותן ששוק לא מרוסן מייצר עושר לכולם, ושהפערים והעוני הם מעשי ידי שמים. בד בבד, תמיד היה לימין יתרון אדיר על פני השמאל בנושא המרכזי של הפוליטיקה הישראלית: הימין תמיד ידע לרכוב על גלי שנאה ופחד מכל האלמנטים הליברליים בחברה.

אכן, בחברה שבה שרת התרבות מסוגלת להכריז שאלוהים, ולא המצביעים בקלפי, הוא שמחליט מי יהיה ראש הממשלה, לחבית הטמטום אין תחתית. האמת מחייבת לומר: הדמוקרטיה לא נוצרה בשביל אנשים כאלה. מירי רגב ותומכיה בכלל אינם זקוקים למדיניות; שום נימוק פוליטי, תרבותי או חברתי, רציני ככל שיהיה, אינו יכול לגבור על אידיאולוגיה שמבוססת על לאומנות ארסית, גזענות גלויה ואמונות טפלות, שמכתיבות זלזול עמוק בערכי יסוד של הדמוקרטיה הליברלית.

בחברה שבה לאומנים משלהבי יצרים כמו רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', אמיר אוחנה ודוד אמסלם הם שרים, ואיילת שקד מכינה את עצמה לשוב לשלטון, דיון פוליטי מפוכח כלל אינו אפשרי. כל שניתן לעשות הוא לדבר בשפתם ולהחזיר להם באותה מטבע. ייתכן שהתוכנית הכלכלית של פרץ צודקת וראויה, הבעיה היא שאין בכוחה לשכנע איש בימין. כבר ראינו בעבר איך אנשים שאיבדו את מקום עבודתם כתוצאה מהחלטת ממשלה זמן קצר לפני בחירות המשיכו להצביע למפלגת השלטון, מפלגתם, כאילו לא בחייהם מדובר.

כדאי לעמיר פרץ ולשותפתו להיזכר באינפלציה המטורפת שהמיטה ממשלת הימין הראשונה, של מנחם בגין ושמחה ארליך. בכל מדינה אירופית הליכוד היה נמחק לעשור שלם, אצלנו הוא רק התחזק והעניק לנו את מלחמת לבנון הראשונה ואחר כך את ממשלת הרוטציה. קשה להבין איך פוליטיקאי מנוסה כפרץ מסוגל להאמין ולו לרגע שהברית עם "גשר" תוכל לשנות את נוסחת היסוד של הפוליטיקה הישראלית. כמובן, הסיכוי לעבור את אחוז החסימה עדיין קיים. אך גם אם יש רק 50% של סכנה שעשרות אלפי קולות קריטיים יירדו לטמיון, האם הניסוי כדאי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ