דמוקרטיה - שלטון העם נטו או ברוטו?

יובל שני
יובל שני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מירי רגב בלאומיאדה 2019. העדפת הרוב כשיטה מובילה לדיקטטורה של ההמון
מירי רגב בלאומיאדה 2019. העדפת הרוב כשיטה מובילה לדיקטטורה של ההמוןצילום: ששי חורש
יובל שני
יובל שני

אחת התוצאות החיוביות של גל הפופוליזם השוטף מערכות פוליטיות במדינות שונות במערב, לרבות ישראל, היא הצורך לחדד את הקשר בין המשמעות המילולית של הדמוקרטיה - שלטון העם - לבין התצורה המקובלת של הדמוקרטיה הליברלית, המבוססת על איזונים ובלמים חוקתיים ועל הפעלת כוח שלטוני על-ידי נציגים נבחרים ובעלי סמכות לא נבחרים.

הפופוליזם מגדיר את הדמוקרטיה כמסגרת לבירור רצון העם, באמצעות בחירות המשקפות את הכרעת הרוב, ומכאן רואה בכל עמדה שלא משקפת את ההעדפות הרוב, כמעט בהכרח, כעמדה בלתי לגיטימית ובלתי דמוקרטית. למרות שעל פניה הגישה הפופוליסטית נראית סופר-דמוקרטית, חשוב לציין דווקא היום (ראשון), יום הדמוקרטיה הבינלאומי, כי זו גישה בעייתית מאד, שרוב אם לא כל המדינות המערביות מסתייגות ממנה.

מדור הזירה
צילום:

בראש ובראשונה, הפופוליזם כשיטה מבוסס כל כולו על העדפות הרוב, ולכן עלול להוביל לעריצות הרוב או לדיקטטורה של ההמון, לקיפוח מתמיד של המיעוט ולפגיעה בחירויותיו של מי שנמצא במיעוט. גם אם פורמלית זו שיטה דמוקרטית, זו אינה דמוקרטיה הוגנת והיא לא יכולה לשמש לאורך זמן בסיס לחיים משותפים והרמוניים בין רוב למיעוט. זו הסיבה שמדינות דמוקרטיות מאמצות חוקות ואמצעים מבניים נוספים, כגון שני בתי נבחרים או וטו נשיאותי, המיועדים להגביל את כוחו של הרוב לפגוע במיעוט.

שנית, כל שיטה המבוססת על מתן כוח לנבחרי ציבור מועדת לפורענות, שכן יש חשש שהם יפעלו לקדם את האינטרסים שלהם ולא להגן על האינטרסים של מי ששלח אותם, וזאת בחסות הטענה כי הם מממשים בכך את "רצון הבוחר" (מושג שהם מפרשים כראות עיניהם). על מנת להגן על האינטרס הציבורי מפני נבחרי הציבור עצמם, הקימו מדינות דמוקרטיות גופי בקרה עצמאיים, כמו בתי משפט, שיפקחו על האופן בו בעלי השררה מפעילים את סמכויותיהם. חשוב לציין כי בניגוד לציבור הבוחרים, העוקב אחרי ההתרחשויות הפוליטיות בצורה חלקית ומידת הבנתו בשאלות מדיניות מורכבות מוגבלת, לגופי הבקרה יש את המומחיות והמשאבים הנחוצים על מנת לפקח בצורה אפקטיבית יותר על נבחרי הציבור מפני ניצול לרעה של מעמדם.

שלישית, ישנו חשש משמעותי שפוליטיקאים פופוליסטיים ינסו לנצל לרעה את הכשלים המבניים בתהליכי קבלת החלטות של אנשים מן השורה, שאין להם הכשרה מקצועית או ידע, כדי להכריע בנושאים רבים שעל הפרק. הם יציגו פתרונות פשוטים וקלים לבעיות מורכבות כמו עוני או איומים ביטחוניים; הם יקדמו פתרונות של טווח קצר לאתגרים של טווח הארוך; הם יבססו את פתרונותיהם על מידע חלקי, על אינטואיציה או על רגש ולא על ניתוח עובדתי-מדעי מסודר. זו בדיוק הסיבה שכמעט אף דמוקרטיה בעולם אינה מפעילה דמוקרטיה ישירה - בה החלטות שלטוניות מובאות להכרעת הציבור באופן יום-יומי - אלא מתבססת על נציגים נבחרים המקדישים את זמנם ומרצם לניהול המדינה. דמוקרטיות ליברליות לא מסתפקות בכך, אלא גם משלבות בתהליכי קבלת החלטות מומחים לא נבחרים, על מנת שיבטיחו כי תהליך קבלת ההחלטות יוביל לתוצאות מיטביות, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

ולבסוף, הפלורליזם של "שוק הדעות" והיכולת לשכנע ולהשתכנע - מאפיינים שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה - מאוימים על ידי התפישה הפופוליסטית, שכן היא עושה דה-לגיטימציה לעמדות החורגות מאלה של הרוב. למעשה, התנכלות לגופי אופוזיציה או לגופי חברה אזרחית המבטאים עמדות מיעוט, אינה כלל ביטוי של שלטון העם, אלא פעולה שנועדה לשלול מהעם גישה למידע שיאפשר לו לקבל החלטות בעתיד על דרכה של המדינה.

מכאן שראייה מורכבת ומפוקחת של המציאות המשטרית בדמוקרטיה צריכה להוביל למסקנה הלא אינטואיטיבית הבאה: על מנת להגן על האידאל של שלטון העם כעקרון מנחה של מערכת פוליטית לגיטימית ויעילה, יש להגביל את כוחו של הרוב לקבל הכרעות דורסניות ופופוליסטיות באמצעות איזונים ובלמים שלטוניים ובאמצעות פיזור הכוח בין נבחרי ציבור לבין משרתי ציבור לא נבחרים. גם לגבי כוחו של הרוב נכונה אמירתו המפורסמת של הלורד אקטון, פוליטיקאי בריטי בן המאה ה-19, כי כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט.   

פרופ' יובל שני הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ