רוית הכט
רוית הכט
מנדלבליט בכנס פתיחת שנת המשפט, החודש
מנדלבליט בכנס פתיחת שנת המשפט, החודשצילום: אילן אסייג
רוית הכט
רוית הכט

"מתווה האחדות" היצירתי, שעניינו שני ראשי ממשלה במקביל, איננו אלא עוד בלון ניסוי מוזר שנועד לחלץ אותנו מהכאוס הבלתי נסבל. ממשלת אחדות כשלעצמה היא רעיון רצוי וטוב, גם עם בנימין נתניהו בנסיבות מסוימות, אך קשה לדון בהצעה הזאת ברצינות.

נתניהו אינו בא למשא ומתן בידיים נקיות. גוש "השותפים הטבעיים" שהוא מתעקש עליו — 55 מנדטים של חרדים וימנים קיצוניים — הוא העדות הבולטת לכך. מה התכלית בממשלת אחדות, אם כל הסמוטריצ'ים בפנים? מה השגנו בזה, זולת תעודת כשרות לאנשים שרוצים לבנות את בית המקדש על חורבות אל־אקצה, בחתימת גבי אשכנזי ויעל גרמן? שנית, איך בדיוק אמורה לעבוד פרוצדורה מוזרה שכזאת? מה המשמעויות שלה? נתניהו הנבצר ילך לדוג וישאיר את הסלולרי פתוח להתייעצויות אם יהיו? ואם ייאלץ לצאת לנבצרות מיד עם כינון הממשלה, האם גנץ יהיה ראש הממשלה ארבע שנים מלאות בהסכמת נתניהו והליכוד? כל ילד יודע, שהתרחיש הזה מוזר מדי.

מדור הזירה

בתום שתי מערכות בחירות, וייתכן שאף בדרך לשלישית, אין שום פתרון פוליטי למצב המשפטי. איני שוללת כהונה של נתניהו תחת כתב אישום, במקביל לניהול משפטו, אלא שהוא עצמו מוכיח שאינו מסוגל לכך. התיקון לחוק החסינות, שנתניהו הכחיש בתחילה ואחר כך דחף בלי בושה למו"מ הקואליציוני הקודם, קידום פסקת ההתגברות לצרכים אלה וכן מינויים כמו מבקר המדינה מוכיחים, שנתניהו אינו יכול ולא רוצה להפריד בין טובתו האישית לבין טובת המדינה. לכל אלה מיתווספות ידיעות מפחידות על נכונות לצאת למבצע בעזה, או להכריז על סיפוח שטחים בניגוד לדעת ראשי מערכת הביטחון, ושתי מערכות בחירות מטונפות אפילו בסטנדרטים הנמוכים שלו.

למצב הנורא הזה, המתיש את הציבור עד חידלון, אחראי במידה רבה איש אחד: היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. תיקי 1000 ו–2000 באו לעולם במחצית 2016, ונהפכו לחקירה פלילית בינואר 2017. תיק 4000 נפתח בסוף 2017, לאחר חקירה בעניין בזק ברשות לניירות ערך. רק בשבוע הבא, אוקטובר 2019, יגיע השימוע המפורסם. אין עדיין כתב אישום, שלא לדבר על משפט אם יידרש. לשם השוואה: ב–1997 אליקים רובינשטיין ועדנה ארבל, היועץ המשפטי ופרקליטת המדינה בהתאמה, פירסמו את החלטותיהם בפרשת בר און־חברון בתוך שלושה חודשים. כתב האישום נגד אהוד אולמרט בפרשת "מעטפות הכסף", לדוגמה, הוגש על ידי היועץ המשפטי אז מני מזוז קצת יותר משנה לאחר פתיחת החקירה, במסגרת כתב האישום "המאוחד" בפרשות אולמרט. במארס 2007 נפתחה חקירה נגד שר האוצר אז אברהם הירשזון, וביוני 2008 הוגש כתב האישום נגדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לא קל להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, ועוד דמות פוליטית עוצמתית כנתניהו. אך תוצאות ההתמהמהות של מנדלבליט הרות אסון. מעבר לכך שהממשלה והכנסת משותקות במשך תקופה לא קצרה וישראל נתונה במשבר שלטוני חריף, התנהלות היועץ משדרת פחד וחוסר ביטחון, המנוצלים בידי שני הצדדים — אוהדי נתניהו ויריביו. את מה שהתפתח כאן מאז החלו חקירות נתניהו אין לתאר אלא כקרקס אזרחי, שבו מוסדות המדינה, ממנגנוני אכיפת החוק ועד הכנסת והממשלה, נתפשים כגופים מושחתים מן היסוד, תלוי את מי שואלים. על חוסר הבושה של נתניהו ומוכנותו להסית חצי מהעם נגד המשטרה והפרקליטות נכתבו אשדות של מלים. הליך קצר ויעיל של מנדלבליט היה לפחות תוחם את גועל הנפש הזה.

עכשיו רק נותר לקוות, שמנדלבליט ישים גבול גם לעצמו ויפרסם את החלטתו מיד לאחר השימוע. כמה מערכות בחירות צריך לעבור כדי שהסיוט הזה ייגמר?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ