גדעון לוי
גדעון לוי
עומר שאקר בדיון בבית המשפט בספטמבר
עומר שאקר בדיון בבית המשפט בספטמברצילום: AMMAR AWAD/רויטרס
גדעון לוי
גדעון לוי

אם עומר שאקר ראוי לגירוש, כי אז גם אני ושכמותי ראויים לכך. שאקר מגורש בגלל השקפותיו. השקפותיו — השקפותי, בדיוק נמרץ, אף על פי שאיננו מכירים. אם הן אסורות ומסוכנות, חובה לגרש את כל הדוגלים בהן. לכן חובה לגרש את כל מחזיקי הדעה שבית המשפט העליון אסר שלשום, בשבתו כבית המשפט למחשבות של מדינת ישראל.

אבל בל נמתח את החבל: זו הרי כוונת מחוקקי חוק ה־BDS, תועמלני המשרד לעניינים אסטרטגיים ועמותות הימין, בחסות בג"ץ שאישר את חוק החרם. היום זרים, מחר ישראלים. וכי מה ההבדל? אם דעה היא מסוכנת, היא מוכרחה להיות אסורה לכל. נתחיל בזרים, נמשיך בגירוש האזרחים הערבים תומכי החרם, ונגמור בשמאלנים; נתחיל במי שתומך בסנקציות, נמשיך במי שמתנגד לכיבוש, ונגמור במי שיעז לבקר את ישראל.

מדור הזירה

בית המשפט נתן שלשום את האור הירוק הבוהק להידרדרות הבלתי נמנעת הזאת. וכי מה יגידו שופטי הנאורות הישראלית, ניל הנדל, נעם סולברג ויעל וילנר, שאישרו את גירושו של שאקר בלי למצוא בו רבב, על גירוש ערבי ישראלי שיקרא לחרם, אחרי שיתקבל התיקון המתאים בחוק? כבר יש תקדים לגירוש אדם בגלל דעותיו באישור בית המשפט העליון, שפינה את הדרך להמשך הדורסנות וסתימת הפיות, עד שלא נותר מי שיעצור בעד הארדניזם. חובה לזכור זאת לבית המשפט, במורד הדרך. המשיכו להתפעל ממנו, להיאבק על עצמאותו וקיומו — והרגישו כה נאורים בעיני עצמכם, חסידיו.

את האפליה הזאת, בין שאקר לביני, יכול בית המשפט לנמק במוֹתר האזרח על פני נתין זר. גם תיקון מס' 27 בחוק הכניסה לישראל קבע, שלא יינתנו אשרה ורשיון ישיבה לאדם שאיננו אזרח ישראלי, שפירסם קריאה להטיל חרם על ישראל. יהודים־ישראלים, ניצלנו. לפי שעה. אבל אין היגיון באפליה הזאת. עכשיו, משהותר הרסן, יהיה אפשר להרחיב את מוטת כנפי החוק, כך שיחול על כל מי שיקרא להטיל חרם, בלי הבדל גזע ולאום. גרשו גם אותנו. רוב בעם יש לכך, ומהי הדמוקרטיה אם לא מימוש רצון הרוב.

לכיבוש אסור להתנגד, מעכשיו גם על פי חוק. אסור להתנגד לו בכוח, ואסור להתנגד לו במעשה. מותר רק ללחוש דברים רפים נגדו, עד להודעה חדשה. שאקר, כמו כל אנשי המצפון בארץ ובעולם, חושב שהכיבוש נפשע וחובה לפעול נגדו. אחרי 52 שנים שבהן רק התבסס והתחזק, הגיעה עת המעשים, אלה שהיו יעילים בהדברת משטר האפרטהייד הקודם, זה שבדרום אפריקה. איש לא העז אז להפליל את החרם והסנקציות, הם היו מקור לגאווה עולמית. עכשיו חצי עולם כבר הפליל את ה־BDS. כזהו כוחה הבל ייאמן של מכונת הסחטנות בשירות התעמולה הציונית.

ובכל זאת, כמה שאלות לשופטי בית המשפט העליון, שעליהן לא השיבו מעולם:

האם הכיבוש, שאין מדינה בתבל שמכירה בו ואין מוסד בינלאומי נחשב שלא הגדיר אותו כסדרה אינסופית של עבירות על החוק הבינלאומי, חוקי בעיניכם? אם לא, האם מותר לפעול נגדו? כיצד? האם כבודכם סבורים שהכיבוש ייפול מעצמו, ככה סתם, כשהישראלים יתעוררו בוקר אחד ויגידו: אופס טעינו, לא יפה מה שעשינו? ואם לא, מה יביא לסיומו? האם אין לכם שום תפקיד בשמירת החוק בתחום שישראל פושעת בו יותר מבכל תחום אחר? האם מותר לקרוא להחרמת מוצרים מפני שמקורם לא חוקי או לא מוסרי? האם מותר לסחור במוצרים גנובים שמקורם באזורי פשע, תוך כדי שוד, ניצול ונישול? וגם: אם גירוש שאקר תקין בעיניכם, האם תאפשרו גירוש ישראלים בגלל דעותיהם? איך תקראו אז למשטר? ואיך לבית המשפט שלכם?

מה אתם אומרים, כבודכם?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ