יאיר בריל - צרובה
יאיר בריל
אמיר אוחנה
אמיר אוחנה. שואף גבוהצילום: מוטי מילרוד
יאיר בריל - צרובה
יאיר בריל

במשך למעלה משלוש דקות נאבקו עיתונאי חדשות 13 טלי מורנו וברק רביד בשר המשפטים אמיר אוחנה בזמן השידור ביום שלישי בערב, בניסיון לחלץ ממנו תשובות קונקרטיות לשאלות שהופנו אליו. המאבק הסתיים בכישלון - אוחנה סירב בעקשנות לענות על שאלות הנוגעות לענייני משרדו, וחזר לעניינים הביטחוניים שעל הפרק בכל פעם מחדש, כל הדרך עד לסיומו המיוחל של הריאיון.

שעה לאחר מכן במהדורה המרכזית - אותו אולפן, אותה מגישה, אותה תוצאה, רק המרואיין התורן השתנה. הפעם היה זה תורו של שר החוץ ישראל כץ, שכמו תושב עוטף עזה שנע בזריזות מממ"ד אחד לאחר, הצליח להתחמק בשיטתיות מהשאלות שהפנתה אליו מורנו. אחרי שש דקות הודיעה מורנו כי הראיון נגמר. עוד סיכול ממוקד מטעם מפלגת השלטון הסתיים בהצלחה.

כץ ואוחנה אמנם בחרו בפרקטיקות שונות - בעוד שאוחנה בחר לתקוף את כתבי הערוץ ואף כינה אותם "דוברי הפרקליטות", כץ העדיף לספר על הצלחותיו הכבירות כשר התחבורה - אך בשני המקרים הגישה היתה זהה: הקטנה של המערכת שהזמינה אותם להתראיין, הפגנת שעמום וזלזול בוטה בשאלות שהוטחו בהם ונגעו, רחמנא ליצלן, בסוגיות הקשורות למשרדים עליהם הם אמונים. אכן, חוצפה שכזאת. איך מעזה מורנו לשאול את שר החוץ על ההשלכות של ההסלמה על המערכת שבאחריותו? הרי הוא הגיע בכלל כדי לדבר על המהפכה שחולל בזמן פעילותו כשר התחבורה.

המסלול של השניים אמנם שונה בתכלית: בעוד אוחנה נכנס בשערי המשכן לפני ארבע שנים בלבד בעקבות התפטרותו של השר סילבן שלום, כץ מתפקד כחבר כנסת כבר למעלה מ-20 שנה. לאוחנה זהו תפקיד ראשון כשר בממשלה, בזמן שמאחורי כץ רזומה שכולל את משרד החקלאות, המודיעין וכמובן התחבורה. אפשר להבין מדוע בחר אוחנה לפעול בטקטיקה התוקפנית כלפי התקשורת, אבל למה החליט השר כץ להקצין כל כך? איך מצאו את עצמם השניים, שני קצוות של אותה מפלגה, נוקטים באותה פרקטיקה?

התשובה, כמו תמיד בליכוד, נמצאת אצל העומד בראש המחנה. סלידתו של נתניהו מהתקשורת היא עניין ידוע - מהחיקוי הלעגני של משה נוסבאום, דרך כינויי הגנאי לערוצים השונים וקריאתו להחרים את ערוץ 12 ועד סירובו להתראיין לחלק מכתבי החדשות בארץ. ואם נתניהו יכול לעלוב ללא הפסק בשלל מגישים, כתבים ועיתונאים, אין סיבה שכץ ואוחנה לא יפעלו ברוח דומה. כך אפשר לשמוע את כץ מסנן לעבר מורנו שהיא "יכולה להגיד לברנז'ה ששאלת אותי כמה שאלות ולסמן וי", או את אוחנה מפטיר בפניה שהיא "יכולה להמשיך לשאול כמה שאת רוצה", שהרי אין זה מכבודם לספק הסברים בנושאים שאינם נוחים להם.

ובכן, אפשר לומר שהשיסוי השיטתי הסתיים בהצלחה: ארבע שנים חלפו מאז ביקש נתניהו מחברי המפלגה "להיות גברים" ולתקוף את התקשורת, והנה כולם מיישמים - מהחברים הטריים ביותר ועד ותיקי המערכת. אף אחד לא חסין, כולם מבינים את רוח התקופה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ