דילמת חייו

קרולינה לנדסמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתניהו. האומנם ייקח את הסיכון לסיים את חייו בכלא?
נתניהו. האומנם ייקח את הסיכון לסיים את חייו בכלא?צילום: אוהד צויגנברג
קרולינה לנדסמן

חברה שהחמיצה את הפרק האחרון במציאות הישראלית, וביקשה שאאמלק לה, עצרה אותי כשהפלגתי בפלפולים המשפטיים למחוזות הדרעי והפנחסי. "עזבי אותי מכל השטויות האלה", סנטה בי בחן, "אני לא משפטנית. אני רק רוצה לדעת דבר אחד: היה שח?". כן, עניתי בלי להסס, היה שח.

ברור שהיה שח. וראש הממשלה בנימין נתניהו — שחמטאי חובב — לבטח מבין זאת היטב. בדברים שנשא בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתבי האישום נגדו הכיר בפגיעותו קבל עם ועדה. "אני חייב להגיד לכם שזהו יום קשה מאוד", אמר בפתח דבריו, ובסופם הוסיף, "מה שאני עובר זה לא קל, גם אני בן אדם".

בטח שזה לא קל. אפילו בתקופה המשונה הזאת, שבה התערערה תחושת הביטחון באובייקטיביות של המציאות, במשמעותן של המלים, בתוקפן של המערכות המכוננות של החברה והמדינה ובסמכות של מוסדותיה ומומחיה, אי אפשר להתייחס בביטול "פוסט־עובדתי" לעובדה שחייו של נתניהו עלו על מסילה שמובילה לספסל הנאשמים בבית המשפט, ובהמשך הדרך — אם לא ישכיל לכלכל את צעדיו — ייתכן שגם לבית הסוהר.

מה הוא יעשה? האומנם ייקח את הסיכון לסיים את חייו בכלא? פרקליטו הנאמן של נתניהו, יעקב וינרוט ז"ל, סבר שעל ראש הממשלה לחתור לעסקת טיעון, לפרוש מתפקידו ולהימנע ממשפט. נתניהו דחה בזמנו את הרעיון, ומהדברים שאמר ביום חמישי שעבר נראה שהוא מתמיד בסירובו להצעה לסיים כך את סאגת חייו הפוליטיים. "יעצו לי להרכין ראש ולנטוש את העקרונות שלי, אבל תחושת הצדק והאמת בוערת בי", אמר לאומה, והוסיף, "לא אתן לשקר לנצח". כמובן, בשאר הדברים שנשא הוא היה פחות שייקספירי, ונכנס במשטרה ובפרקליטות כמו עבריין מן השורה.

שלשום, בסרטון שהעלה לפייסבוק, הוא נשמע רגוע יותר, והדגיש שאיש אינו נמצא מעל לחוק. ניכר שטרם גמלה בלבו ההחלטה מה יעשה. זה מובן. נתניהו על פרשת דרכים, ובמובן מסוים זו דילמת חייו, שתקבע איך יירשמו קורותיו בספרי ההיסטוריה. העצה של וינרוט תקפה היום שבעתיים. אם יחתום על עסקת טיעון ויפרוש מהחיים הפוליטיים יהיה לו אפילו סיפור טוב לספר, ושלל שליחים שמוכנים להפיץ אותו: הפוטש הצליח. אליטות השמאל והתקשורת סגרו עליו באמצעות מערכת המשפט, והפילו את הימין מהשלטון. הובסתי. הובסנו. 15 אלף איש הוכיחו השבוע שהסיפור תפס (בואו לא נהיה קטנוניים). העם אתו, יטען נתניהו, אבל השמאל חתר תחת ריבונות העם והפיל אותנו.

מנגד, אם ייקח את הסיכון, יאחז בכיסאו וירוץ לבחירות, אז הנורא מכל עלול להתרחש. קיימת אפשרות — והנוכחות הדלה של כמה אלפים בודדים ושרה אחת בלבד ברחבת המוזיאון השבוע הוכיחו זאת — שילך לבחירות ויגלה שגם בוחריו עזבו אותו. הפסד בקלפי יביא לקריסת הציר המרכזי של העלילה: שהעם אתו. הוא ייוותר לבד, נטוש, חלש. דמותו של "קינג ביבי", שמככבת בחיינו זה יותר מעשרים שנה, ורודפת אותנו כמו שיר שאי אפשר להפסיק לזמזם ("איראן", "הסכם מינכן", "הערבים", "השמאל והתקשורת"), תיעלם באחת, ובמקומה יופיע אסיר במדים כתומים, משיח שקר של העם היהודי שאבחנותיו הגיאו־פוליטיות לא מעניינות אף אחד.

חתיכת דילמה היסטורית עומדת לפניו. שווה להתייעץ עם דונלד טראמפ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ