מי שקורא לפסול את היבא יזבק לוקה בעיוורון

דורון נבות
דורון נבות
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יזבק בכנסת, בשנה שעברה. התנגדות לפגיעה בחפים מפשע
יזבק בכנסת, בשנה שעברה. התנגדות לפגיעה בחפים מפשע צילום: אוליבייה פיטוסי
דורון נבות
דורון נבות

מתוך כלל הדברים החשובים של המציאות האנושית, יש אמת אחת שאפשר וצריך להגיד בקול רם וברור. למשל, שרצח ילדים הוא פשע נתעב — ילדים יהודים, פלסטינים, אחרים. ראוי להסכים כי דמוקרטיה לא צריכה לעמוד מן הצד כשהיא בסכנה ממשית ומותר לה להתגונן מפני מי שמסית לרצח. אבל כשם שיש אמיתות חד־משמעיות שאפשר וחשוב להגיד בקול רם וברור, חלק ניכר מחיינו אנו מסוגלים לבטא רק חלקי אמת ושברי דברים. גם אין כמעט אדם אנושי ובר־דעת שהנרטיב הלאומי לא יגרום לו לסוג של עיוורון כלפי מעשים מתועבים ופשעים מחרידים של מי שנאבקו למען הלאום שלו.

יום אחרי שנהרג הרוצח סמיר קונטאר בהתנקשות בשנת 2015, כתבה היבא יזבק, לימים חברת כנסת מטעם בל"ד, פוסט בשבחו וכינתה אותו שאהיד, גיבור שמת מות קדושים. היש אדם אנושי ובר־דעת שלא יראה ברצח אזרחים וילדים מעשה מחריד, מתועב ונפשע? אפילו קונטאר עצמו, שפיקד על חוליית טרוריסטים שבשנת 1979 רצחה שוטר ושלושה מבני משפחת הרן, אמר לימים על הילדה שרצח כי היא "היתה חפה מפשע". כלום יש דרך אחרת להבין את דבריה של יזבק מלבד תמיכה במאבק מזוין?

מדור הזירה

לנוכח הקונפליקט בין יהודים לערבים, קשה להבין איך אדם שסולד ממאבק מזוין ואלימות מביע תמיכה במי שעשה מעשים נפשעים כאלה. אבל האמת היא שזה קורה כל הזמן. כך, לדוגמה, לפחות בעידן שלפני פייסבוק, תלמיד ישראלי יהודי טיפוסי היה יכול לכתוב דברי שבח על מאיר הר־ציון, בלי להתייחס למכלול מעשיו. השתיקה של אותו תלמיד לא נבעה מתמיכה ברצח בדואים חפים מפשע, וגם לא מתמיכה בפשעי יחידה 101, אלא מהאופן שבו נרטיבים מעצבי-זיכרון משפיעים על מה שאנו מכירים. דוגמה נוספת, שהעיתונאי פיטר ביינרט הזכיר בעיתון זה ("הארץ", 6.8.15), היא דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, שבעבור רבים נחשב לגיבור של ממש. רזיאל היה אחראי להטמנת פצצה ב-1938 בשוק הערבי של חיפה. בפעולה נהרגו 21 בני אדם ויותר מ-50 נפצעו. יש רחובות על שם רזיאל בערים רבות, ודיוקנו גם מתנוסס על בול של דואר ישראל.

כדי להבין את פשר העיוורון שאנו לוקים בו לא די במודעות למצב האנושי ולמגבלות השיח הציבורי. צריך דמיון פוליטי, תעוזה פוליטית ורצון אמיתי לשנות את המציאות בין העמים והלאומים. כשיזבק כתבה פוסט בשבחו של קונטאר, היא גינתה את ההתנקשות. על פשעיו המחרידים לא כתבה דבר. זה עצוב וזה רע. אבל גם אז, כשעוד לא היתה נבחרת ציבור, היא לא כתבה את הדברים מתוך הערכה למעשיו הנפשעים בנהריה, או מתוך רצון לקדם סוג כזה של מעשים. מסקנה כזאת גם לא עולה מפוסט אחר שכתבה, בזכות מי שבעבור רבים היא טרוריסטית מתועבת, דלאל מוגרבי, שהיתה אחראית לפיגוע בכביש החוף ב–1978. יתרה מזו, ציבור המצביעים של הרשימה המשותפת ושל בל"ד בפרט מודע לתפיסת עולמה של יזבק — להתנגדותה למאבק מזוין ולפגיעה בחפים מפשע. תפיסה זו ניכרת בעשייתה ובדבריה בשנים האחרונות.

אם חברי כנסת ממפלגת כחול לבן או כמה מחברי העבודה־גשר־מרצ יתמכו ביוזמה למנוע מיזבק להתמודד לכנסת, זה אולי יקרה משום שגם הם שבויים בנרטיב לאומי, ואולי משום שהם ישקיפו על הציבור וינסו להתאים עצמם אליו. כך או אחרת, הם לא ימלאו את חובתם, קרי — לנסות להשפיע על דעת הקהל של ציבור הבוחרים הישראלי־יהודי, ולעזור לו להבין את האמת מבעד לשיח הלאומני; אמת המאפשרת ליצור כאן מחנה שמעמיד במרכזו את כבוד האדם, החירות והשוויון. הם גם יתקשו מאוד ליצור ברית אפקטיבית בינם לבין הרשימה המשותפת, אף כי ברית כזאת חיונית לא רק להצלחתם להגיע לשלטון, אלא גם לעתידה של החברה בישראל.

מנהיגות פוליטית אמיתית צריכה לגשר על הנרטיבים ולהראות לשני הצדדים את האמת, לא להיכנע לפרשנות מעוותת ולפיתוי לנצלה. מנהיגות פוליטית סוציאל־דמוקרטית והומנית חיונית כל כך בימינו, כי היא תאפשר לפרק את אותם היבטים מעוורים בנרטיבים הקולקטיביים בלי לוותר על המאוויים הלאומיים, ובלי לוותר על האמת. היא תאפשר לנו להבין את הטעות של הזולת, שהיא תכופות גם הטעות שלנו, ואת נקודות העיוורון שלו באופן אמפתי. היא תאפשר להקים גשר בין שתי נקודות מבט שלכאורה אינן יכולות להיפגש.

ד"ר נבות הוא ראש התוכנית ללימודי דמוקרטיה בבית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ