גנץ מגמגם, אך לא בדיבור

עודה בשאראת
עודה בשאראת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גנץ, שלשום. שלף את הטיעון הפחדני והלא־מוסרי, ופנה אל הליכוד במנטרה המזעזעת של "אתם התחלתם"
גנץ, שלשום. שלף את הטיעון הפחדני והלא־מוסרי, ופנה אל הליכוד במנטרה המזעזעת של "אתם התחלתם"צילום: אילן אסייג
עודה בשאראת
עודה בשאראת

للمقالة بالعربية: بيني غانتس يُتأتئ سياسيًا لا نُطقًا

יו"ר כחול לבן, חבר הכנסת בני גנץ, נתן שלשום הופעה מרשימה אל מול ההסתה הארסית של ראש הממשלה בנימין נתניהו — שדבריו הזכירו את הימים שלפני רצח רבין. אך באותו נאום ממש נתן גנץ הופעה מבישה בכל הקשור למעמדה של האוכלוסייה האזרחית הערבית בישראל, וכל שכן לאפשרות שתהיה שותפה אמיתית למהלכים הפוליטיים בארץ.

מדור הזירה

במקום לפצוח בנאום חוצב להבות על המהות האזרחית של המדינה; במקום לספר, למשל, על כל הרופאים, הרופאות, האחים והאחיות הערבים, העומדים בחזית מערך החירום הרפואי במלחמה בנגיף הקורונה; במקום לומר שהוא אינו מוכן לחיות במדינה שיש בה אזרחים סוג ב', אף שהתמזל מזלו להיות "סוג א'"; במקום לומר שכל הפוסל קבוצת אזרחים בשל מוצאם האתני הוא גזען, ואינו ראוי להיות ראש ממשלה — במקום זה, ואחרי ששילם מס שפתיים באומרו כי "כל קול שווה", שלף גנץ את הטיעון הפחדני והלא־מוסרי, ופנה אל הליכוד במנטרה המזעזעת של "אתם התחלתם". "אתם התחלתם", אמר, וציין את הצבעת חברי המשותפת בעד פיזור הכנסת לצד גוש הימין — כדי להמחיש שגם הליכוד לא בחל בשיתוף פעולה עם הח"כים הערבים, בשעת צורך.

האם זו הבשורה שציפו לה מיליוני אזרחים, ערבים ויהודים, אחרי מסע ההסתה הארוך? הערבים אומרים: "הוא צם כל היום, ובערב שבר את הצום בראש בצל". הנאום שלך, מר גנץ, הוא בסך הכל ראש בצל, שירד לתוך בטן ריקה והדיף ריח רע מפיך. והרי כל מערכת הבחירות נסבה סביב שאלת הלגיטימיות של המשותפת — לפני הביטחון, הכלכלה והקורונה — האזרחים הערבים, היהיו שותפי אמת או דיירי משנה? במבחן הזה גנץ מגמגם, לא בדיבור חלילה, אלא במוכנותו לנקוט עמדה מוסרית אזרחית עקבית ואמיצה.

למען הבהרת דברי אציין, שהמוטו העיקרי של קמפיין הליכוד השתקף בסיסמה "לגנץ אין ממשלה בלי אחמד טיבי". אך היום, בדיעבד, אפשר לקבוע שהקמפיין הזה נחל תבוסה מוחצת. אכן גוש הימין עלה בשלושה מנדטים, אך אפשר לזקוף את העלייה הזאת לעובדה פשוטה: 84 אלף קולות שהפסיד הגוש בסבב הבחירות הקודם, בגלל ריצת "עוצמה יהודית" — קולות אלו חזרו עתה לגוש הימין, בניכוי 19 אלף קולות בלבד שקיבל איתמר בן־גביר בסבב הזה. כלומר כ–65 אלף קולות, ששוויים כשני מנדטים.

הסיבה השנייה היא הסערה שעוררה "הדרבוקה" של יועז הנדל, בריאיון עם רוית הכט ב"הארץ". אחר כך באה פרשת "הממד החמישי", ולא עבר שבוע מזמן פרסומה וצצה בתקשורת קלטת "לגנץ אין אומץ לתקוף באיראן" מפי יועץ כחול לבן, ישראל בכר. עיינו בבקשה בשינויים שחלו בסקרים בשבועיים האחרונים שלפני הבחירות.

נשק יום הדין של נתניהו, כלומר ריסוק הלגיטימיות של האוכלוסייה הערבית, נחל כישלון חרוץ. די אם נזכור שבבחירות 2015 לחש נתניהו, כמה שעות לפני סגירת הקלפיות, שהערבים "נעים בכמויות" — וקיבל את מבוקשו. לחישה אחת, והליכוד עלה בכמה מנדטים וניצח. היום אפילו קמפיין מרכזי, לאורך מערכת בחירות שלמה, אינו אפקטיבי עוד.

מנגד הראה קמפיין הבחירות של כחול לבן התגוננות אינסופית — אלף פעמים ביום נשבעו שם שלא יחברו למשותפת. וזאת בשעה שנתניהו מתחבר בריש גלי עם בן־גביר, ממשיך דרכו של כהנא. הנה מתברר שהציבור חכם יותר ממנהיגיו. הציבור היהודי ידע שבלי המשותפת אי אפשר להחליף את נתניהו — ומי שהצביע לכחול לבן אישר, למעשה, שותפות יהודית־ערבית. הנה שינוי אזרחי אדיר מתחולל ממש מול עינינו.

חוק מספר אחת בחוקי המלחמה הוא לתקוף, ומי שמתגונן דינו להפסיד. הנה השאלה המרכזית: האם נגזר על מתנגדי נתניהו להמשיך במגננתם ולהפסיד שוב?

للمقالة بالعربية: بيني غانتس يُتأتئ سياسيًا لا نُطقًا

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ