איך יוצאים מהסגר? שלושת השבועות הבאים יכריעו את הכף

רן בליצר
רן בליצר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מטיילים בנמל תל אביב
מטיילים בנמל תל אביב למרות הנחיות הבידודצילום: תומר אפלבאום
רן בליצר
רן בליצר

מה בעצם קרה עד כה?

מדינת ישראל היתה בין המדינות הראשונות להגיב היטב לאירוע. כל פעולה אשר נקט משרד הבריאות, נתפסה כשערורייתית בעתה, והפכה לסטנדרט במדינות המתוקנות בתוך שבוע עד שבועיים. הפסקת הטיסות לסין, הכנסת החוזרים מרשימה מתארכת של מדינות לבידוד, 'סגירת השמיים' לרבות לחוזרים מארה"ב, חקירה אפידמיולוגית סביב כל חולה ובידוד המגעים, צעדי ריחוק חברתי, ולבסוף – סגר בבית לכולם. כולם, למעט האחרון, ננקטו בישראל הרבה לפני שאר מדינות אירופה. בפעילות נחושה זו, זכינו במתנה הגדולה ביותר האפשרית באירוע הזה: זמן. 

מדור הזירה

לפי ההערכות, קנינו לנו לפחות 14 ימים של קדימות אל מול מדינות ההשוואה באירופה או ארצות הברית. אם למישהו נראה שמדובר בזמן קצר, הרי שב'שעון המגיפה', המדובר ב-3-4 מכפלות של מספר החולים, או בהקטנה פי 10-15 במספר החולים שהיינו צפויים לראות כעת. 

אבל הזמן נוזל בין האצבעות באירוע הזה. כל יום שעובר מקרב אותנו לנקודה בה עלולה מערכת הבריאות להיות מוכרעת אל מול גל של אלפי מטופלים הנדרשים להנשמה וטיפול נמרץ. גם לו היינו המדינה בעלת התשתיות המירביות בעולם לטיפול נמרץ, גם אז היינו קורסים כעבור שבוע (וכמה הכפלות של מספר החולים). ואנחנו לא – אנו בתחתית הטבלה במדד מיטות טיפול נמרץ לאוכלוסיה.

הפתרון, לכן, בעת הזו, הינו אחד – הקטנה דרמטית של מספר הנדבקים ממחר, בכדי לעצור את ההכפלות. אחרת, בתוך שבועיים ייתכן שנגיע לעשרות אלפי נדבקים, ו-5% מהם ימלאו שבוע לאחר מכן את כל מיטות הטיפול נמרץ. 

הישג זה ניתן להשיג רק בדרך אחת – סגר ביתי. איש איש לביתו ומשפחתו הגרעינית, ללא כל חיבור, ולו המינימלי, עם תאים משפחתיים נוספים. בעולם מתפתחת תנועות #stayhome – הקוראת לכולם להשאר בבית בשם הסולידריות החברתית. זהו ה-'מרשם' להקטנה דרמטית של מספר הנדבקים החדשים, וזהו ההישג הראשון במעלה שאנו חייבים להשיג כעת. עוד היום. 

אין לנו פה מרווח להימורים. האם יתכן שהסגר החלקי שנקטנו כבר הקטין משמעותית את ההדבקות? אולי, את זאת נדע רק בעוד שבועיים. אבל אם נטעה, כל יום של פספוס – יגדיל את מספר הנפגעים בשיא התחלואה (בעוד כחודש) ב-33%, ועלול להיות ההבדל בין עמידה איתנה לבין קריסה של מערכת האשפוז. 

קריסה זו משמעותה לא רק מוות מיותר של 5% מחולי הקורונה – אלא גם של חולים במחלות המחייבות טיפול אקוטי למניעת הידרדרות – מחלות לב, מחלות כליה, מחלות ריאה. בהיעדר מערכת בריאות מתפקדת, כל סיבוך הוא קטלני. 

מה יקרה בחודש הקרוב?

ימי החסד שהרווחנו בזכות הצעדים הנחושים אוזלים, ובשבועיים הקרובים נקטוף את פירות ההתנהגות שלנו כציבור בחודש האחרון. אמנם הנחיות ניתנו ובמידת מה נשמרו, אך אירועים נקודתיים עשויים להתברר כמשני משחק. רק לפני 10 ימים התקיימו חגיגות הפורים – בערים רבות בוטלו האירועים ההמוניים, אך בתל אביב השמחה היתה רבה, וההמון בילה ברחובות. אם נראה בימים הקרובים התפרצות גדולה של תחלואה בקרב צעירים תל אביביים, בל נתפלא. באירוע זה, החשבון מוגש באיחור של שבועיים. כנ"ל לגבי אירועי חתונה המוניים בציבור החרדי בשבוע שעבר.

בשבועיים אלה יגדל משמעותית עומס התחלואה והעומסים יורגשו בבתי החולים, אך סביר שהיקפי התחלואה עדיין יהיו כאלה בהם נוכל לעמוד, גם אם נראה 10,000 חולים במצטבר. מאותה נקודה ואילך המציאות האפשרית מתפצלת – אם יישמר סגר החלטי ומקיף בימים הקרובים, סביר שנראה בעוד שבועיים בלימה משמעותית בקצב הכפלת המקרים סביב מספר חולים זה, לא נגיע לעשרות אלפי מקרים, ומערכת הבריאות תמשיך לתפקד. 

אם הסגר ישמר למחצה, כפי שאנו רואים בימים אלה, הסבירות הינה שנראה המשך החמרה, ונחצה אז את סף הספיקה של מערכת הבריאות – ואז, שיעורי התמותה יעלו בחדות למשך שבועות רבים. או אז נטיל סגר קיצוני מכל אשר ידענו עד כה, ללא תאריך תפוגה ברור.

בתרחיש האופטימי, תחת סגר מלא, נסיים את חודש אפריל ללא חציית סף הספיקה של מערכת הבריאות, ואולי אף במגמת בלימה של התחלואה, עם ירידה במספר המקרים החדשים המתגלים מדי יום. הכל תלוי בנו, ובהמשך התפתחות התחלואה לאורך השבוע האחרון של חודש מרץ.  

שאלת המפתח – מהי 'אסטרטגיית היציאה'?

כאשר נכנסים למהלך כה הרסני למשק כמו סגר מלא, חייבת להיות אסטרטגיית יציאה ברורה, עם התפצלויות לתרחישים שונים בהתאם לאירועים בפועל. כל פעילות צריכה להיות מכוונת ל-"Endgame" ברור, לשיגרה החדשה אליה אנו חותרים לטווח הארוך. קשה להתנבא בעת הזו, אבל מכיוון שלקחתי על עצמי להסתכן ולתאר בפירוט את תמונת העתיד הצפוי והרצוי בראשית פברואר ובראשית מרץ, אנסה להציע גם כעת כיוונים למחשבה. 

נתחיל ב-Endgame, כלומר - הסטטוס קוו החדש, אשר יאפשר הסרה משמעותית של הסגר. במצב זה, הדומה לשיגרה בדרום קוריאה כיום, מתקיימת הדבקה מתמדת, בקצב נשלט, אשר שומר על 'מרחק ביטחון' מנקודת אי הספיקה של מערכת הבריאות. כלומר – הדבר החשוב ביותר הוא בכל נקודה לחשב קדימה מספר שבועות ולהבין האם אנו מתקרבים קירבה מסוכנת להיקף התחלואה שמביא את מערכת הבריאות לקריסה, ולהחמיר או להקל את הצעדים בהתאם.

הדבר מתאפשר על ידי כמה מרכיבים משלימים: התנהגות ממושמעת וזהירה ביותר של האוכלוסיה, ללא יוצא מן הכלל, לרבות מאמץ למניעת הדבקה בתוך הבתים, מערך בדיקות נרחב אשר מאפשר בידוד מיידי של כל חולה (בידוד מלא, ועדיף מחוץ לתא המשפחתי) וכל מגעיו, מערך 'מודיעין תחלואה' להתראה מיידית ומוקדמת על יציאה מאיזון וחזרה להתפשטות מערכית - מערך המתבסס על בדיקות מרובות ועל דיווחים עצמיים, תגבור מאסיבי של מערכת הבריאות והגנה מירבית על עובדיו, ובידוד עצמי מתמשך של האוכלוסיה הפגיעה לסיבוכים – המבוגרים והסובלים מחולי כרוני. הצעד האחרון, בידודה של האוכלוסיה המבוגרת והפגיעה, חשוב במיוחד ויימשך זמן רב יותר מכל הצעדים האחרים. יש להקים מערך לתמיכה נפשית ופיזית באוכלוסיות אלה לאורך התקופה.

שגרה חדשה זו יכולה להיכנס לתוקף בהדרגה רק כאשר מושגת אותה 'ברך' בעקומה, אותו כיפוף בעקומת התחלואה המצביע על כך שפסקו ההכפלות התלת-יומיות של מספר החולים. סביר להניח שאין די ביישום החלקי של ההמלצות הנוכחיות כדי להשיג את אותו שינוי מיוחל, ויש לנקוט בצעדים מחמירים יותר כבר כעת, בדומה למדינות בהן היתה התפשטות מערכית והיא נעצרה באחת. גם כך מדינות רבות כמו צרפת, ניו זילנד, ומדינות שקולות נוספות  נקטו בצעד זה בימים האחרונים כמניעה, במקום לנקוט בו, כמו איטליה וספרד, בשלב המשבר.

אם לא ננקוט בצעדים החלטיים – אנו עלולים לקבל את הרע מכל העולמות – גם סגר חלקי ממושך ופגיעה בכלכלה, גם סיכון בעין לקריסת מערכת הבריאות, וגם סגר מוחלט שבוא יבוא כעבור שבועיים ויימשך חודשים. כמו במשל היהודי על האיש הלא החלטי, אשר גם אכל את הדג המסריח, גם קיבל מלקות, וגם גורש מן העיר. 

הנשיא טראמפ הסביר היום שאסור לקחת צעד בו התרופה גרועה מן המחלה, והתכוון להשלכות הכלכליות של הסגר. זו השוואה טובה. גם בסרטן, מספר התאים מוכפל באופן מתמשך. אם לא לוקחים כימותרפיה בשלבים המאד מוקדמים של המחלה, שלבים בהם התרופה אכן גרועה מן המחלה, מוצא האדם את עצמו נוטל את אותה התרופה כאשר גופו כורע תחת נטל הגרורות, ואז תועלתה קטנה, משכה ארוך, והסבל גדול בהרבה. גם כאן, רפואה מונעת עדיפה על טיפול.

אם נשיג בלימה בקצב הכפלת התחלואה בתוך שלושה שבועות, נוכל להתחיל להפעיל הליך של יציאה הדרגתית מן הסגר, עד להשגת הססטוס-קוו החדש המתואר לעיל. לא נחזור לאותה שגרה שהתרגלנו אליה לפני חודשיים, אבל החיים יחזרו אט אט למסלולם תחת שגרה חדשה. ומי יודע – אולי הקיץ יביא איתו הקלה משמעותית במחלה, וגם אנחנו נזכה להיות בין המדינות אשר הצליחו להמנע מאסון. כך או כך, הימים הקרובים הינם מכריעים, ואני מאחל לכולנו החלטות נכונות ונחושות – כפרטים וכעם.

פרופ' בליצר הוא ראש מערך החדשנות בשירותי בריאות כללית, וחבר בצוות הטיפול במגפות של משרד הבריאות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ