כולם ידעו, ואפילו ניסו לעשות משהו. זה לא עזר לנ'
לפני כחצי שנה עברה משפחת ס' — זוג הורים ובתם המתבגרת — לדירה קטנה בבניין ישן, באחת השכונות קשות היום של תל אביב. אף אחד לא הכיר אותם קודם, אבל די מהר הם הפכו למפורסמים בבניין. ג', בעלה של נ', היה חוזר הביתה מעבודתו בשעות הקטנות של הלילה. בשעות היום נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול. את הצרחות, הריבים והקללות שנשמעו מהדירה בעיקר בשעות הקטנות של הלילה אי אפשר היה לפספס. קירות הבניין הישן דקים, וכל מריבה נשמעה היטב, לפרטי פרטים.
דיירי הבניין דווקא מורגלים בשכנות טובה ומעורבת. הם מכירים היטב זה את זה, קושרים שיחה כשנפגשים במקרה בחדר המדרגות או ברחוב ועוזרים זה לזה בדברים קטנים. לכן גם מהצעקות המחרידות שבקעו מהדירה של משפחת ס' לא התעלמו. באחד הלילות מישהו מהשכנים התקשר למשטרה. הניידת הגיעה שעה אחרי שהוזעקה, כשבדירה כבר השתרר שקט. מאותו יום התחמקה נ', אשה שקטה ומופנמת ממילא, ממבטי השכנים ומברכות השלום שלהם כשנתקלה בהם בחדר המדרגות.
הצעקות מהדירה לא פסקו. באחד הערבים שמעו השכנים את נ' מתחננת לבעלה שייתן לה סכום פעוט לצורך סדנה שרצתה להשתתף בה. הוא צרח שאין לו אפילו כסף לחולצה חדשה, ושבכל מקרה הוא לא מוכן שתצא מהבית. המצוקה הכלכלית ניכרה בהם היטב. בחודש האחרון, מאז החל משבר הקורונה, נמשכו הצרחות כרגיל, אבל נשמעו בכל שעות היממה. בני הזוג כבר לא יצאו לעבודה. השכנים התחילו להתרגל, ורק מדי פעם ביקשו מהם לריב קצת יותר בשקט אם אפשר.
בלילה שאחרי החג השכנים שמעו את בני הזוג ס' רבים עד שלוש לפנות בוקר. יום אחרי החג, בשעה שבע בערך, פתחה נ' את החלון שבקומה העליונה, טיפסה מעל לסורגי הברזל שמקיפים את החלון ונפלה אל החצר המרוצפת והמוזנחת של הבניין. היא מתה במקום.
מותה של נ' לא יסוקר. בשום מהדורה לא ידווחו עליו. היא לא היתה חולה בקורונה ואפילו — ככל הידוע כרגע — לא נרצחה. היא לא תיכנס לשום סטטיסטיקה על נזקי הקורונה ותיוותר קורבן אילם. אולי לא מתה בגלל הקורונה, אולי זה היה קורה גם ביום רגיל. בעיתונים לא תודפס תמונתה עם הכותרת "לא ידענו". כולם ידעו, כולם שמעו ואפילו ניסו לעשות משהו בעניין. אבל לרשויות היה סדר עדיפויות אחר.
מפתה לומר שהמשטרה מתעסקת בלכידת רוכבי אופניים בפארק הירקון ומתעלמת מהנשים המוכות. זאת אולי טענה דמגוגית מדי. מספר הדיווחים לרשויות הרווחה על עבירות אלימות במשפחה עלה ביותר מ–700% מאז החל משבר הקורונה. המקלטים לנשים מוכות התמלאו כמעט עד אפס מקום.
לעומת זאת, לפי נתוני המשטרה, מספר התיקים שנפתחו במארס בגלל אלימות במשפחה גבוה ב–16% ממספר התיקים שנפתחו באותה עילה בתקופה המקבילה בשנה שעברה. אולי השוטרים עושים כמיטב יכולתם. אולי כשהגיעו שעה אחרי שהוזמנו השתכנעו שהמצב בבית בסדר, בסך הכל. אולי גם השכנים עשו את המקסימום, ולא היתה ברירה אלא להתרגל לצרחות. בכל זאת הם חשים אשמה והלם.
אבל איש לא עשה דבר כדי למנוע את מותה של נ'. בין המומחים שאמורים להתוות את "אסטרטגיית היציאה" ממשבר הקורונה, עוד מונח צבאי שמצטרף לרבים כל כך בחודש האחרון, אין ולו אשה אחת. יש שם פיזיקאים וכלכלנים, מנכ"לים ועוד אנשים עם תארים עתירי ראשי תיבות, אבל איש מהם אינו מסתכל מה קורה בבית של נ' וג', כמו בביתן של מאות אלפי משפחות דומות ברחבי הארץ.
נ' תמות עוד אלף פעמים, מוטחת על החצר המרוצפת והמאובקת של הבניין. אנחנו נמשיך לטפוח לעצמנו על השכם, על התפקוד המופתי בימים כאלה וההתמודדות המופלאה עם משבר הקורונה.