לכודות בין שתי מגפות: קורונה ורצח נשים

מתחילת השנה נרצחו בישראל שמונה נשים, ארבע מהן מאז תחילת משבר הקורונה, ושתיים בשבועיים האחרונים

רצח נשים הנו מגפה עולמית ממש כמו הקורונה. לפי נתונים שנאספו על ידי האו"ם, בשנת 2017 נרצחו בעולם כ–90 אלף נשים — 137 בכל יום בממוצע — מתוכן כ–50 אלף על ידי גבר שהכירו, כגון בעל, בן זוג או קרוב משפחה אחר. רצח נשים מסוג זה נקרא "פמיסייד" והוא שונה מרצח נשים אקראי, הנגרם בעת שוד או פעילות פשיעה אחרת: פמיסייד הוא רצח של נשים בגלל שהן נשים.

בעקבות הקורונה, עלה מספר קורבנות הפמיסייד ואין ספק, שכאשר יתפרסמו הנתונים המלאים לשנת 2020, יתברר כי מספר הנרצחות גבוה ממספרן במפקד האחרון שערך האו"ם ב–2017 (השנה האחרונה שלגביה יש נתונים מלאים). לפי דיווחים ראשוניים מכל מדינות העולם, אכן התרבו המקרים של אלימות ושל רצח בתוך המשפחה. עדיין אין נתונים מדויקים, אך כבר לפני שבועיים הכריז מזכ"ל האו"ם על גל של עלייה גלובלית באלימות נגד נשים, בעת שנשים וילדים שהו בסגר. הוא לא התייחס לעלייה במספר הרציחות של נשים.

רצח נשים דומה לקורונה: שניהם הורגים. אבל בעוד שמשאבים גלובליים עצומים מוקצים להתמודד עם מגפת הקורונה, רצח נשים בקושי מוכר כבעיה, למרות תדירותו.

לקורונה השלכות חברתיות רבות בהקשר של מגדר ואלימות ביתית. בכל המדינות מקלטי נשים התמלאו או נסגרו ונשים נשלחו "הביתה" כדי לגור יחד עם בני זוג אלימים. נשים בבידוד או בסגר כמעט שאינן פעילות ברשתות החברתיות והן מתקשות לפנות לעזרה או לקבל תמיכה מחברים, עובדים סוציאליים או פסיכולוגים. בצרפת הודה שר הפנים כריסטוף קסטנר, כי מאז הסגר במדינתו האלימות במשפחה עלתה ב–30%. וודאי שזה לא הכל. מקרי אלימות קבים אינם מדווחים, בגלל שהגברים מונעים מנשותיהם להשתמש בטלפון או לחפש עזרה באינטרנט.

בברזיל הקו החם "ליגה 180" דיווח על עלייה של 18% בפניות בשבוע אחד בחודש מארס. בטורקיה עמותות מדווחות על עלייה של 30% בתלונות של נשים נגד בעליהן. בבריטניה הקו הלאומי נגד התעללות דיווח על עלייה של 25% במספר הפניות מאז התפרצות המגפה. בצ'ילה, העמותה נגד אלימות במשפחה גיבשה "תוכנית חירום פמיניסטית לתקופת משבר הקורונה". כל זאת כדי לגבש אסטרטגיות קולקטיביות לעזרה הדדית, כולל הנחיות לנשים איך לצאת ממצבים ביתיים מסוכנים, ואיך לגייס עזרה של אנשי מקצוע בענייני בריאות וטיפול בילדים.

המצב ברוב מדינות העולם הוא עגום. ממשלות מפנות משאבים להתמודדות עם מגפת הקורונה ובה בעת מקטינות את המימון של שירותי בריאות ושירותים משפטיים וסוציאליים לקורבנות של אלימות. בפועל, התופעה של אלימות במשפחה — שלעתים קרובות התוצאה הסופית שלה היא רצח נשים — נמצאת כה נמוך בסדר העדיפויות, שעמותות חייבות לפעול במקום המדינה, שאינה מתפקדת.

במצב כזה, אלימות נגד נשים מידרדרת במהירות למצב הקיצוני שלה — לרצח. בין השנים 2007–2013 יזמתי וניהלתי ועדה במימון של האיחוד האירופי, שכללה 80 חברים מ–30 מדינות אירופיות (במסגרת COST, ארגון למימון שיתופי פעולה מדעיים וטכנולוגיים). מטרתנו היתה להילחם נגד פמיסייד ולא רק להתריע על אלימות במשפחה.

כמובן ששני הנושאים קשורים זה בזה, אבל עד אז אף לא אחד שם לב למספרים הגדולים של נשים שנרצחות בגלל שהן נשים. בעזרת נאומים שנשאתי באו"ם ובפרלמנטים שונים באירופה, העלינו במידת מה את המודעות לנושא. יחד עם זאת, מספר הנשים הנרצחות בגלל שהן נשים רק הולך וגדל, מפני שבינתיים אין טיפול רציני ושיטתי בתופעה.

במקסיקו, נרצחו מתחילת השנה 720 נשים, ולפי נתונים רשמיים, 244 מהרציחות האלה היו "פמיסייד". נציגות של העמותות שם מדווחות כי בפועל מספר הנרצחות גבוה בהרבה, אך התיקים נסגרו. בארגנטינה נרצחו מתחילת השנה 86 נשים, 25 בחודש אחד בתקופת המגפה. כלומר, בחודש מארס בלבד בכל 30 שעות נרצחה אשה. בספרד נרצחו 55 נשים בשנה שעברה (2019). באנגליה מִפקד פמיסייד בשיתוף עם הארגון "סופרים נשים מתות", דיווחו על 30 מקרי רצח של נשים מתחילת חודש מארס ועד עכשיו.

ומה לגבי ישראל? משרד הרווחה דיווח על עלייה של 20% בפניות לקו החירום שלו בחודש שעבר. בירושלים המקלטים לנשים מוכות התמלאו ועיריית ירושלים מבקשת להפוך מלון או מלונית בעיר למקלט נוסף. אבל אין מספיק משאבים להגן על הנשים שעוברות התעללות ולסייע להן משפטית, חברתית וכלכלית. כבר ב–2017 הוקצו 250 מיליון שקלים למיגור האלימות נגד נשים בפריסה ארצית, אך עד היום הזה הכסף לא חולק (כעת התירוץ הוא שאין ממשלה).

באופן אירוני, הנושא מוזנח במיוחד דווקא בחברה הדתית והחרדית. שר הבריאות היוצא יעקב ליצמן, לא טיפל בבעיה, כנראה בגלל שבחברה החרדית היא מוכחשת, ושום גורם ממשלתי אחר לא טיפל בה. ישנם רק שני מקלטים לנשים דתיות נפגעות אלימות בכל הארץ. המקלטים האלה מופעלים על ידי ארגון "בת מלך". דבי גרוס, מנהלת תהל — מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים, שמפעיל קו חם בנושאי אלימות, דיווחה על 69 פניות בנושא תקיפה מינית, 57 פניות בנושא נשים מוכות ועוד 63 פניות בנושא לחץ מהקורונה באופן כללי. הקו מופעל על ידי מתנדבים מסורים.

בניגוד ל–33 מדינות נאורות אחרות, ישראל לא חתמה על אמנת איסטנבול (מ–2011) למניעת אלימות נגד נשים, ולכן גם אינה מחויבת ליישם את הצהרת המדינות החתומות עליה, על עקרונות ליישום בזמן מגפת הקורונה. ההצהרה כוללת שאיפה לכלול פרספקטיבה מגדרית בתכנון אסטרטגיות למאבק בקורונה — ואוסיף שיש למדינות גם חובה לסייע לנשים ביציאה מהקורונה.

בישראל אין מעקב אובייקטיבי ואין שום גוף שתפקידו לנהל מעקב וניטור של מקרים של רצח נשים. לעומת זאת, ב–2018 הקמתי גוף למעקב לכל אירופה. בשנים האחרונות אף הוזמנתי על ידי נשיא גיאורגיה ועל ידי מדינות אחרות, לעזור להם בהקמת מערכת לתיעוד הנתונים הכמותיים והאיכותניים בעניין רצח נשים. למיטב ידיעתי, אף שהיו בכנסת דיונים על אלימות נגד נשים, מעולם לא היה דיון של ממש בכנסת על רצח נשים. הכי קרוב לכך היה דיון שהתקיים באחת מהוועדות בנושא "שורדות רצח" לפני שנתיים — דיון שלא הוביל לשום תוצאה. אין נתונים אובייקטיביים על רצח נשים בישראל. יש רק דיווחים סותרים מהתקשורת, מהכנסת, מהמשטרה ומאתרי אינטרנט על מספר הנרצחות. לפי הנתונים שהצלבנו מכל המקורות, מתחילת השנה נרצחו בישראל שמונה נשים, ארבע מהן מאז תחילת משבר הקורונה, ושתיים בשבועיים האחרונים.

שני המקרים שאירעו בשבוע שעבר סוקרו היטב בתקשורת. את שניהם אפשר היה למנוע. משפחה אחת התגוררה בחולון, השנייה בבת ים. שתי הנרצחות היו בערך באותו גיל, שתיהן עולות חדשות, ולשתיהן שני ילדים. בשני המקרים הרצח התרחש בזירה הביתית לאחר ויכוח סוער. בשני המקרים הרוצח היה אסיר שריצה תקופת מאסר על אלימות נגד אשתו, ושוחרר ללא טיפול או מעקב. בשני המקרים לא הוצא צו הרחקה. במקרה של מסטוואל אלאזה, היא שוחררה לביתה כאשר המקלט לנשים מוכות נסגר, ונאלצה לגור עם בעלה המתעלל, ששוחרר מהכלא בתקופת הסגר.

מיליארדי שקלים מגויסים כדי למנוע את התפשטות מגפת הקורונה אבל שכחו מגפה עולמית אחרת: ה"פמיסייד". ההבדל בין הקורונה לבין רצח נשים הוא שקורונה היא מגפה חדשה, שהכל מקווים שתסתיים בקרוב, אבל רצח נשים הנו מגפה גלובלית, שנמשכת כל הזמן. במקרים רבים ניתן למנוע אותה, אלא שלרוע המזל רק למעטים אכפת.

ד"ר וייל היא חוקרת בבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס באוניברסיטה העברית

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות