גל שני? לא בטוח, אבל בוודאי תמרור אזהרה

התחלואה עולה, אבל לא ברור עדיין שגל שני בדרך. אין צורך בפטיש, די בפינצטה, ואין עדיין הצדקה לסגור את החטיבות והתיכונים. וחייבים להוקיע התקהלויות המוניות שמסכנות את כולנו שלא לצורך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מסעדת "האחים" בתל אביב, השבוע
מלצרית עם מסכה
מסעדת "האחים" בתל אביב, השבוע. מבחינת חלקים בציבור "תם הטקס", הקורונה היתה וחלפהצילום: מוטי מילרוד

אין ספק שספירת המקרים החדשים של קורונה אשר טיפסה מארבעה מקרים ליום למעל מאה ביום תוך פחות משבוע, מעוררת דאגה, ושאלה לגיטימית האם גל שני של תחלואה לפנינו. 

אז כדי להבין איפה אנחנו נמצאים ולאן הולכים נחזור לתרשים שהכנתי ומלווה אותי מראשית האירוע. הופעלו כמה סבבים (מהירים, יש לומר) של הקלות, ללא עלייה בתחלואה, מה שאיפשר להמשיך ולהקל עוד. למה ללא תחלואה? — גם בזכות השלכות הסגר ומספר המדבקים הקטן. וגם מזל.

מפיצי על

ואז הגיע הסבב האחרון בהקלות, עם חזרת כלל בתי הספר, וכמעט במקביל  שבוע של שרב והיתר ללמוד ולהסתובב ללא מסכות. וזה, כך נראה, היה אולי צעד אחד יותר מדי. התקהלויות המוניות ללא מסכות, ומומחים סותרים שבילבלו את הציבור שחלקו הפסיק להיזהר, יצרו כר פורה למפיצי־על (super spreaders) — הכינוי המדעי לאדם בודד מדבק ביותר שנכנס לסביבה לא מוגנת.

צריך לזכור שהמחלה הזו, לפי כל העדויות מהשבועות האחרונים בעולם ובישראל, מתפשטת לא באופן מונוטוני מאדם לאדם, אלא ב"התפוצצויות" של הדבקה המונית, בקהלים לא מוגנים. בשלב זה נראה שלפחות 10% מתלמידי ועובדי הגימנסיה שנבדקו — נדבקו, וזו כנראה לא המלה האחרונה. באחד האירועים המפורסמים ממפגש המקהלה בארה"ב נדבקו 53 מ-61 נוכחים, במפגש בודד מאדם בודד. וישנן גם לא מעט דוגמאות למוסדות סיעודיים בחו"ל שהפכו במהירות ל"ספינות קורונה" עם שיעורי הדבקה עצומים ותמותה נגזרת. 

אפשר להתמודד עם עלייה בתחלואה "בפינצטה"

הנקודה שלדעתי קריטי לזכור: ידענו שתהיה עלייה בתחלואה. אני אישית כתבתי ואמרתי זאת בשבועות האחרונים לא פעם, גם מול הטוענים להתראת שווא. אבל — וזה יותר חשוב — התעקשתי ואני ממשיך לטעון שזה "בסדר" שהתחלואה תעלה — הרי יש עוד מרווח ביטחון משמעותי (2 או 3 בתרשים, בהמשך נדע), ולא צריך עדיין לנקוט בצעדים מרחיקי לכת. די בפינצטה — ואין צורך בפטיש.

אבל יש לכך 2 תנאים:
1. שהתנהגות הציבור תהיה אחראית ותאפשר לבלום את ההתפשטות בכלים פשוטים של אחריות אישית — מסכות, ריחוק, היגיינה, הישארות בבית בכל סימפטום נשימתי.
2. שהמדינה "תתנפל" על כל מוקד תחלואה, תבצע בדיקות המוניות, תוודא בידוד המגעים (לא רק החולים), ותגן על האוכלוסיות הפגיעות.

שני התנאים הללו לא מתקיימים היום. מבחינת חלקים בציבור "תם הטקס", הקורונה היתה וחלפה. התקהלויות ללא מסכות הן מעשה יומיום בכל המגזרים, והתנהגות זו חייבת להיפסק, כדי שלא יחזרו הנחיות שבסופו של יום מטרתם לאכוף מניעת התקהלויות. יובהר — מי שמארגן מסיבה/התקהלות המונית בעת הזו, הוא רשלן חסר אחריות שצריך לקחת אחריות על מעשיו, כי הבחירה שלו עלולה להשית מחיר על אוכלוסייה נרחבת.

בד בבד, המדינה חייבת לשדרג את המענה למוקדי הדבקה, ולבצע דגימות נרחבות גם במגעים א־תסמיניים, בפרט באוכלוסיות סגורות. הנקודה הזו של בדיקות מרובות ומהירות ואיתור מגעים היא קריטית. חשוב לקטוע שרשראות הדבקה, ולתפוס את המגעים בשלב הפרה־סימפטומטי, אז מתרחשות רוב ההדבקות. לשם כך צריך יותר בדיקות, גם במגעים הדוקים א־תסמיניים ובמוסדות (בתי ספר, מוסדות גריאטריים). וצריך לסגור מעגל חקירה מהיר. 

כל בית ספר שמתגלה בו מקרה תחלואה צריך לקבל טיפול דומה לזה שקרה בגימנסיה — חקירה אפידמיולוגית מהירה, בדיקות לכל המורים והתלמידים (ואולי יותר מפעם אחת), ובדיקות לכל מגעי החולים שיימצאו. זו משימה לא פשוטה שצריכה להתרחש בשיתוף פעולה בין משרד הבריאות, משרד החינוך, רשות מקומית וקופות החולים, לפי נוהל שיפורסם ויתורגל בכל רשות ובכל בית ספר.

בעת הזו נדרשת גם שימת דגש מיוחד על אוכלוסיית העובדים הזרים — מדינה מסודרת בהרבה מאיתנו (סינגפור) כורעת תחת נטל המענה לאוכלוסייה הזו, ואין סיבה לחשוב שמדינת ישראל תיטיב להתמודד איתה אם לא תוקם מינהלת ייעודית לנושא, כפי שהוקמה לטובת בתי האבות. כשם שהצלחנו בעבר מול מגזרים שונים במענה לקורונה, גם כאן יש לבנות אמון, לשוחח בגובה העיניים עם מנהיגי הקהילה, לאפשר בדיקות ולמנוע סטיגמה וחשש ממגע עם נציגי המדינה.

גל שני בפתח?

אז האם אנחנו בפתחו של גל שני? התשובה לא ברורה. כאשר בוחנים את הנתונים בניכוי האירוע בגימנסיה, אין ספק שנרשמת עלייה מתמשכת במספר החולים, אבל אין די נתונים לקבוע אם אכן יש הכפלות מהירות שממשיכות, והימים הקרובים יגידו. צריך להגיב באופן מושכל ולאור נתונים מפולחים היטב (בניכוי המוקדים ההמוניים).

ישראל היא אחת המדינות הבודדות אשר העזה לפתוח את בתי הספר ללימודים שגרתיים במסגרת אסטרטגיית היציאה מהסגר. הניסוי, גם אם אמיץ, אינו מופרך בהתחשב בירידה הדרמטית בתחלואה שהשיג הסגר ומרווח הביטחון שהוא איפשר. בהקשר זה, עצם העובדה שיש תחלואה והדבקות ספורדיות בבתי ספר, במידה ואין עלייה מעריכית והדבקות המוניות בדומה לגימנסיה, אינה סיבה לסגור את בתי הספר. והרי לו עצרנו את הלימודים — התלמידים שישתחררו מבתי הספר לא יישבו בבית ויסרגו סוודרים. הם יסתובבו בציבור, ולא בהכרח יקטינו את הפצת המחלה.

היערכות לשלב הבא

אבל אם בימים הקרובים נגלה שאכן נרשמת עלייה מעריכית, ולאור העובדה שמעל למחצית מהמקרים החדשים היו בגילאי החטיבה/תיכון, יש היגיון בבחינה מחדש של פורמט הלימודים הראוי בכיתות אלה, ובוודאי מתחייבת סגירה של בתי הספר שהיו מעורבים בתחלואה. בכל מקרה יש להתחיל כבר כעת להיערך ולחשוב על פתרונות יצירתיים של ריווח הכיתות — לרבות חלוקה לשתי קבוצות שילמדו פיסית ווירטואלית לסירוגין — והקפדה יתרה על כללי התו הסגול. 

כל זאת במטרה לייצר מינימום הפרעה ושיבוש לחיים ולכלכלה, כל עוד לא חזרה המחלה להתפשטות מעריכית. בהקשר זה חשוב להבין את האתגר:
באמצע מארס הגענו מ-20 חולים ל-120 בתוך שישה ימים. כעת זה קרה בחמישה ימים. באמצע מארס לקח שמונה ימים נוספים להגיע ל-530 חולים ליום. אבל גם אם נפעיל כעת צעדים נמרצים, לא נוכל להשפיע על התחלואה בשמונה הימים הקרובים, שכן רוב החולים שנגלה בתקופה זו כבר נדבקו וטרם הראו סימני תחלואה. לכן צריך להתחיל בהיערכות מהירה גם לתרחיש זה.

אם כן, נבחן את הנקודות הקריטיות להערכת התפשטות מחודשת — האם כן או לא גל שני?
א. התחלואה יחסית מפושטת; ב. יש חשש שמא ההתפשטות מעריכית, אך עדיין מוקדם לקבוע בוודאות; ג. התחלואה לא ממוקדת — יש ריבוי מוקדים ואזורים בהם נרשמה תחלואה. כל אלו הן נקודות אזהרה.
מאידך, הקריטריון הרביעי — רוב הנדבקים אינם מאוכלוסיית הסיכון, וזו נקודה חיובית, שתקטין עומסים עתידיים. 

אם נחזור לתרשים לעיל — בנינו מרווח ביטחון מכובד שאפשר לקחת במסגרתו סיכונים, ואסור לחזור לשקט המחריש של מרווח החנק הכלכלי. אבל גם מרווח הביטחון אינו בלתי מוגבל, וברף שהוגדר אין טווח של יותר מ-5-4 מכפלות. צריך להיות מאוד מאוד קשובים למכפלות ולמגמות, ולהתנהגות הציבור שבלעדיה ההתפשטות לא תיעצר. השבוע הקרוב יהיה קריטי, ונקווה שהמגמה תתהפך/תחדל.

השורה התחתונה

ולמקרה האפשרי שהמגמה לא תתהפך אחזור על חמש ההנחיות הבסיסיות שישמרו בו בזמן על כולנו בריאים ועל הכלכלה משגשגת:
1. תחזרו לשמור מרחק. הסיכון כבר לא אפסי.
2. מסכות. העדויות ליעילותן מצטברות. אנא, תקפידו, בפרט בחללים סגורים.
3. תתרחקו מהתקהלויות, ותעירו למי שמארגן אותן. כך מדינות מאבדות שליטה.
4. דברו עם קרובי משפחה מבוגרים ואלו שבסיכון — הסבירו להם שזה שוב הזמן להיזהר.
5. מי שחולה/משתעל נשאר בבית!

רק בריאות.

הכותב הוא פרופ' לבריאות הציבור, ראש מערך החדשנות בשירותי בריאות

תגיות קשורות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ