נתניהו יודע שההפגנות חשובות, לכן הוא מזיע

נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת העצמאים בתל אביב, השבוע
נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר

אנשי הימין רותחים. הם מכנים את המפגינים בבלפור ובקיסריה, חבורת אנרכיסטים, תומכי אש"ף, שונאי ביבי, מסיתים לרצח, רומסים את הדמוקרטיה, "מפיצי מחלות" ו"מדגרות של קורונה" — שני כינויים אנטישמיים מבית היוצר של נתניהו. הם אומרים ש–10,000 מפגינים זה כלום, בקושי רבע מנדט, לכן כל ההפגנות הללו לא מסכנות את ביבי. הן פשוט כלום ושום דבר. החלק המפתיע בסיפור הוא, שגם חוגים "מתקדמים" בשמאל מזלזלים בהפגנות. הם אומרים שהן לא מוצלחות, שלא שינו את החלוקה הישראלית לשבטים, ומי שמגיע הם רק חוגי "רק לא ביבי". הם אומרים שאין שם ליכודניקים וגם לא חובשי כיפה, אלא רק מצביעי מרצ מתוסכלים, לכן אין בהן שום בשורה ושום תועלת.

הבעיה היא, שיש אדם אחד שמבין לא רע במהלכי תעמולה, בחירות והפגנות, וחושב אחרת לגמרי. שמו בנימין נתניהו.

ביבי זוכר היטב את ההפגנה הגדולה הראשונה, שהתרחשה לפני שלושה שבועות וחצי, בכיכר רבין. היא אורגנה על ידי עצמאים שעסקיהם קרסו. בסיום ההפגנה חסמה קבוצת מפגינים את אבן גבירול והתעמתה עם המשטרה. ביבי החל להזיע. הוא הבין שההפגנה הזו שיחררה את השד מהבקבוק. השתתפו בה 20,000 איש, ולא 10,000 כמו שדווח אז בתקשורת.

כעבור ארבעה ימים יצאה לדרך הפגנה גדולה נוספת, הפעם מול בלפור. וכך המשיכו להן ההפגנות בתל אביב ובירושלים, עד השיא במוצאי שבת האחרונה: אלפים רבים שהפגינו במאות צמתים וגשרים ברחבי המדינה, 15–20 אלף שהפגינו מול בלפור (ולא 10,000 כפי שנכתב בעיתונים), אלפים שהפגינו מול הווילה בקיסריה, ועוד אלפים בתל אביב, בגן צ'רלס קלור.

מפגינים מול מעון רה"מ בירושלים, בשבוע שעברצילום: אמיל סלמן

נתניהו עקב אחרי ההפגנות הללו דקה אחר דקה. הוא ראה איך מספר המפגינים הולך ועולה, וכיצד הם נחושים להמשיך ולהפגין כל שבוע. הוא הבין היטב שהם מסכנים את כיסאו. לכן יצא נגדם בהתקפה היסטרית, תוך כדי ישיבת הממשלה — מה שמוכיח את חשיבות ההפגנות.

תוכניתו היתה להטיל סגר כללי, כדי לבלום את ההפגנות. הוא ניסה לבצע זאת, אך נכשל. לכן שלח את הבולדוג שלו, אמיר אוחנה, שהינחה את המשטרה "למנוע הפגנות מחשש לקורונה". אתמול הציע אוחנה להטיל סגר מלא על הכל!

נתניהו מבין היטב שכל אדם שמגיע להפגנות מייצג אלפים. הרי המפגין עושה זאת על חשבון זמנו הפרטי, ותוך סיכון עצמי. אין אוטובוסים ואין מימון. ומשום שמדובר במפגינים שלא מצפים לשום תמורה, חוץ מלראות אותו מחוץ לבלפור, הם מאוד מסוכנים.

כמה אנשים טענו באוזני שהם לא מאמינים שהליכודניקים "ראו את האור" ולפתע יצביעו למישהו אחר חוץ מביבי, ולכן לא יהיה שום שינוי. עניתי להם שהם לא מבינים בפוליטיקה. כדי לנצח בבחירות אתה לא צריך לשנות את דעתם של כל תומכי ביבי. כל מה שצריך זה לשכנע את השוליים, את אנשי הליכוד הרך, הליברלי, שיפנימו שלא ייתכן שהם יתמכו במנהיג שמואשם בקבלת שוחד, ושמנסה לקעקע את מערכת המשפט, חופש הביטוי וחירות ההפגנה. לשוליים האלה ההפגנות נותנות רוח גבית רצינית, שעוזרת להם בהחלטה: הפעם לא ביבי. מדובר בשלושה־ארבעה מנדטים, שברגע שיעברו מנתניהו לגוש המרכז, הוא יפסיד בבחירות.

זו הסיבה לכך שנתניהו החליט שלא להגיש תקציב חד־שנתי ביום ראשון. הוא חשש שכחול לבן תתנגד, הממשלה תיפול ונלך לבחירות. ואז ההפגנות נגדו יתעצמו מאוד, השוליים בליכוד ינטשו אותו, והוא יפסיד.

זו הסיבה שהוא כל כך לחוץ. זה גם ההסבר לדבריו בממשלה, שהיו כה מטורפים וכה שקריים. זו הסיבה לכך שהוא מזיע.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ