אל תזדעזעו מהשקרים על הרג יעקוב אבו אלקיעאן. צאו להיאבק

אום אל חיראן

אלמלא זה היה כל כך מביש, אפשר היה להתפקע מצחוק למראה עדת הליברלים השמאלנים שנזכרה לפתע שהמשטרה שיקרה בעניין ההרג האכזרי של המורה יעקוב אבו אלקיעאן. תמיד אפשר לסמוך על ממשיכי דרכה יבדל"א של מפא"י ההיסטורית, שברגע האמת יגידו לכולם ש"זה מקרה מורכב וצריך לבדוק אותו לעומק" ואחרי שנים, ברגע הכי לא נכון, יספקו כפיים ויגידו שקרתה טרגדיה וצריך לחקור אותה.

נחמן שי, למשל, טוען עכשיו שצריך ועדת חקירה. למה עכשיו? מה קרה עכשיו שלא קרה ב-18 בינואר 2017? מה התגלה עכשיו שלא היה ברור באותו רגע ממש שבו ראש ממשלת ישראל, אחד בנימין נתניהו, הזדרז להתייצב מול המצלמות ואמר שהשוטר ארז עמדי לוי "נרצח בפיגוע דריסה" וש"אנחנו עושים הכל להילחם בתופעה הרצחנית הזאת"? כל העובדות בשטח וכל העדויות מהמקום הוכיחו את ההפך הגמור, אבל ראש הממשלה, השר לביטחון פנים ואפילו הנשיא התעקשו לרכוב על הגל הפופוליסטי המסית ולרקוד על הראש של הציבור הבדואי כולו.

ואיפה היו המזועזעים של היום אז? איפה הם היו חודש אחר כך, חודשיים, שלושה, שנים-עשר חודשים אחר כך, כשהשקר היה כל כך גלוי שהוא זעק לשמים? איפה הם היו כשצעדנו, פעילי שמאל יהודים וערבים ביחד, וקראנו צדק ליעקוב וצדק לאום אל-חיראן לנוכח גידופים ויריקות ברחובות תל אביב? איפה הם היו כשראש הרשימה המשותפת איימן עודה, שנפצע בזירה הפרועה, קרא לרוני אלשיך, לגלעד ארדן ולנתניהו להתנצל, ולמח"ש ולשב"כ לחשוף את חומרי החקירה? איפה הם היו כשאלמנתו של יעקוב קראה להתאבל על שני האנשים שמתו לשווא? איפה הם היו כשגדעון לוי ואלכס ליבק תיעדו מה קרה שם שעה אחר שעה, וכשצילומי אוויר מקצועיים חשפו את הרמאות הנבזית בעירומה?

ובכן, כשם שהם שתקו אז – מוטב שישתקו גם עכשיו. כי מה שקורה עכשיו איננו צדק ליעקוב ואיננו צדק לאום אל-חיראן ואיננו צדק לבדואים בדרום ואיננו צדק בכלל. כי מה שהתרחש אז באום אל-חיראן לא היה "תקרית" ולא שום דבר שדומה לזה. זה היה עוד צעד אלים בשורה ארוכה של צעדים שהמדינה נקטה ונוקטת נגד תושבי אום אל-חיראן, ממניע אחד בלבד: לגרש אותם מהאדמה שאליה גורשו כבר פעם אחת, לפני 65 שנה.

ולמה לגרש אותם? פשוט מאוד, כי גרעין של מתנחלים החליט להתיישב דווקא שם. וכבר הקימו לו בית כנסת וגן ילדים וגני שעשועים, ואף שתושבי אום אל-חיראן הציעו פשרה שלפיה שני היישובים יחיו בשלום זה לצד זה, המתנחלים והמדינה סירבו בתוקף. וכך, שבוע אחר שבוע, באו כוחות משטרה גדולים לגזול מהבדואים את כבשת הרש, להרוס ולנתץ ולגרש. וזה מה שהיה גם באותו בוקר חורפי אומלל. אבל זה היה לפני שלוש שנים וחצי, ומאז לא ראינו איש מהמזועזעים החדשים בא להתייצב לצד הבדואים שהממשלה מסיתה ללא הרף נגדם.

אלא שעכשיו משתולל בראש מדינת ישראל – או שמא יש לומר בראש הכאוס המטורלל שעדיין קורא לעצמו מדינת ישראל – פוליטיקאי שנדחק לפינה ובייאושו הוא מטנף ומחריב כל מה שמאיים על עתידו הפרטי: הפרקליטות, בית המשפט והמשטרה.

פתאום עכשיו, כשהמפכ"ל לשעבר מדבר נגדו, הוא נזכר בשקר שהוא היה שותף מלא לו, ובציניות וולגרית משחיז אותו לחץ מורעל רק כדי לחסל את אלשיך ואת המשטרה כולה. והמזועזעים? הם ממהרים לומר שלא זה העניין, שלא חשוב מי עורר את הפרשה, העיקר "להקים ועדת חקירה". כן. כי ועדת חקירה בישראל 2020, עם הממשלה הזאת, ממש תעשה את העבודה.

אז הנה הצעה למזועזעים: קחו את הרכב, רדו לאום אל-חיראן ואל הפזורה הבדואית בכלל. שאלו את האנשים שם מה קורה אצלם. למדו את העובדות. הקשיבו להסתה הפרועה של הימין ותעמדו נגדה. עמדו כתף אל כתף עם הבדואים, מנעו בגופכם את הגירוש הבא ואת ההרס הבא. בכלל, עמדו עם האזרחים הערבים בישראל. הפגינו סולידריות. היאבקו נגד הגזענות של הממשלה, ובעיקר נגד זו של העומד בראשה. לא הספקתם לעשות את זה בפעם הקודמת? אל תדאגו, תהיה לכם עוד הזדמנות. ניפגש בפעם הבאה.

הכותבת היא יו"ר שותפה של עמותת סיכוי לשוויון אזרחי וחברה בהנהגת התנועה הערבית-יהודית "עומדים ביחד"

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות