נתניהו הפך את החרדים לאויבי העם

רוית הכט
רוית הכט
וירוס הקורונה בני ברק
רוית הכט
רוית הכט

לאחר שנפלה ממשלת נתניהו השלישית, שהוקמה ב–2013 על כידוני ברית האחים בין נפתלי בנט ליאיר לפיד, נתניהו גמר אומר שלא להפקיר עוד לעולם את השותפים החרדים. הם בתמורה לא הפקירו אותו. זו לא היתה רק ברית אינסטרומנטלית, אלא כזאת שמשקפת רחשי לב — עד לא מכבר נתניהו היה דמות פופולרית מאוד ברחוב החרדי. אהדה זו השתלבה באמון הנמוך למדי ברשויות לאכיפת החוק, ברומנטיות של נרטיב "הנרדף" שיוחס לו, ובסנטימנט ימני גזעני, שאהב את ההשתלחויות של נתניהו בערבים.

הברית היצוקה של נתניהו עם החרדים מתהפכת עליו בימים אלו. סירובו לאפשר סגרים מקומיים במסגרת מתווה ה"רמזור" מתוך רצון להיטיב עם הערים החרדיות האדומות, וחוסר היכולת של המדינה לאכוף את ההנחיות על חלקים מסוימים בחברה החרדית, הופכים את החרדים לציבור השנוא בישראל, שנושא את קלון הפצת הקורונה וסכנת הקריסה של מערכת הבריאות.

על רקע זה ניתן להבין התבטאות כה קיצונית כמו זו של מנהל בית החולים מעייני הישועה, פרופ' מוטי רביד, בראיון לרדיו, שהובילה בסופו של דבר להתפטרותו: "אני לא מבין מה הקשר בין אמונה, בין יהדות, בין דת, לבין מה שהם עושים... יש פה איזו התרסה של אני ואפסי עוד, התחנכו לקבל הכל ולא לתת כלום במשך שנים, וזאת אחת התגובות". ברוח הימים הללו, שבהם תודעות מתרססות לכל עבר, וחומרים פחות ייצוגיים דולפים מאחסונם הראוי בחביות סגורות במרתף — פרופ' רביד משקף חרון רווח, שמחלחל גם לציבור הימני, המתאפיין בחלקו בסימפטיה לדת ולחרדים.

שנאת החרדים שבוערת כאן מזכירה את השנאה לערבים, והיא תלך ותגבר ככל שנתוני התחלואה יהיו חמורים יותר, וככל שיתברר חלקו של המגזר החרדי בתמונת התחלואה הכללית ובתפיסת משאבי המערכת הרפואית. אפילו ביביסטים שרופים כבר מרשים לעצמם לכעוס על חרדים, מעשה שלא היה עולה על הדעת לפני שבועות מספר.

האשמת החברה החרדית כולה היא איומה, משום שלצד חסידויות קיצוניות ואטומות שמקיימות אירועים המוניים בהפקרות מעוררת תמיהה, יש רבים, שבתנאי מגורים ומחייה קשים כן מנסים לשמור על ההנחיות. להערכת גורמים בחברה החרדית, מדובר בלפחות מחצית מהאוכלוסייה. מי שסייר בבני ברק בין הסגרים יכול היה לראות משפחות שלמות עוטות מסכות, כולל הילדים, מראות שלא רואים גם ברחובות תל אביב, ושמירת מרחק קפדנית במיוחד בחנויות, בקופות החולים, בבתי המרקחת ועוד.

אבל מי רואה או שומע אותם? המחדל החרדי של נתניהו ונבחרי הציבור החרדים מתחילת המשבר לא מותיר להם כל סיכוי. הם כלואים במלכודות חולי כתוצאה מהתנהגות מופקרת של חסידות כזאת או אחרת, והחברה החרדית בכללותה ניתקת מזו הישראלית כמו לוח קרח שנפרד מקרחון.

על רקע זה בולט גם כישלונם המנהיגותי של הח"כים החרדים. אם איש בחברה החרדית אינו מקשיב להם, אלא רק לרבנים מסוימים; אם הם לא מצליחים לתווך לחלק כה גדול מבוחריהם את המדיניות המחמירה שהנהיג ראש הממשלה — בעל הברית הנאמן ביותר שלהם — אז מה משמעות קיומם בעצם?

דווקא התיקון לחוק הקורונה, שנועד להגביל את ההפגנות ולא את התפילות, חיזק את הסנטימנט האנטי־חרדי. המפגינים נגד נתניהו עדיין מרתיחים את דמם של הליכודניקים, ופגיעות אלימות בהם קורות למרבה הזוועה כעניין שבשגרה. אבל מאז התיקון לחוק, השיח הרעיל סביב ההפגנות פחת מעט, והחרדים תופסים כעת את מלוא מדד השנאה. כך, במו ידיו, הפך נתניהו את בעלי בריתו לאויבי העם. גם אותם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות