בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בכל הכבוד, לא בסמכותו

תגובות

בג"ץ קיבל בשבועות האחרונים שתי החלטות מרחיקות לכת בתחום המדיניות החברתית. הרכב בראשות השופטת דליה דורנר קיבל את עתירתם של שני ח"כים ושל הורים בעניין חוק שילוב ילדים בעלי מוגבלויות בחינוך הרגיל. האוצר התכוון להקציב למטרה זו 35 מיליון שקל השנה ו-250 מיליון על פני שבע שנים. בית המשפט החליט, שסכומים אלה אינם מספקים וכי יש להקציב למטרה זו השנה כ-120 מיליון שקל (כפי שהציעה שרת החינוך והתרבות) ולקבוע קריטריונים ברורים לתקצוב בשנים הבאות.

בהחלטה שנייה של בג"ץ בראשות השופטת דורנר הוצא צו על תנאי, המורה למדינה לנמק בתוך עשרה ימים מדוע לא ייקבעו סטנדרטים ל"קיום אנושי בכבוד", כמתחייב לדעת בית המשפט מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עילת העתירה היא התנגדותם של ארגונים חברתיים להקטנת תשלומי הבטחת הכנסה, שנעשתה במסגרת המדיניות הכלכלית ב-2003. העותרים המציאו לבית המשפט כמה מדדים חלופיים בקשר לסכומים הנדרשים, לדעתם, ל"קיום אנושי בכבוד". המדינה נמנעה מלהציג מדד, והשופטת הבהירה, כי אם המדינה לא תציג מדד כזה, ייתכן שהעתירה תתקבל ותבוטל הקטנת תשלומי הבטחת ההכנסה.

שתי ההחלטות הן התערבות מרחיקת לכת של בית המשפט בתחומי הסמכות והאחריות של הכנסת והממשלה. ההחלטה הראשונה קובעת מה סכום הכסף שראוי לייחד למטרה חברתית מסוימת. השנייה עלולה לחייב את הממשלה והכנסת לבטל החלטות בעלות משמעות כלכלית וחברתית רבה.

ההתערבות של בג"ץ נסמכת על פירוש סעיף בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והשאלה היא, אם ניתן לטעון, שמדיניות הממשלה והכנסת בשני המקרים הללו פוגעת בכבוד האדם. בחוק היסוד אין הגדרה של "כבוד האדם" ואין התייחסות לשאלה, אם כבוד האדם מחייב לספק לאזרח שירותים חברתיים מסוימים. בג"ץ נוטה להשיב בחיוב ומוכן לבחון אם המדינה עומדת בחובותיה כהבנתו.

קשה לקבל גישה זו, שעלולה לגרור שיבוש של סדרי ממשל תקינים - ובראש ובראשונה עקרון הפרדת הרשויות. הממשלה, באישור הכנסת, ממונה על קביעת סדר העדיפויות הלאומי והקצאת המשאבים בהתאם; לבית המשפט אין היכולת לבחון את התביעה לתקצוב של נושא מסוים כחלק מכלל הצרכים והמשאבים ולתת לו את המשקל היחסי הראוי. הוא גם אינו מחויב להעריך כל החלטה תקציבית על כל פניה שכן השיקול אינו תמיד כספי בלבד, אלא יכול להיות גם ייעודי (למשל, המרצת מקבלי קצבאות לצאת לעבודה המכבדת את בעליה).

ייתכן שיש להגדיל את הסכומים המוקצבים לשילוב ילדים בעלי מוגבלויות בחינוך הכללי, ולא להקטין אלא אפילו להגדיל את תשלומי הבטחת ההכנסה. אבל הגופים המוסמכים לקבל את ההחלטות אינם בתי המשפט, אלא הממשלה והכנסת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו